זכו ישראל, ופרשת 'במדבר' נקראת תמיד לפני חג השבועות. השנה זכינו שאף שבת 'נשא' צמודה לחג. בחינת מסע העם במדבר המתואר בפרשות אלו תוכל ללמדנו על חג מתן תורה, ותעזור לנו לקבל את התורה באופן עמוק יותר.

בהגהת הרמ"א לסימן קכח, מד נאמר דבר מפתיע:
נהגו בכל מדינות אלו (- פולין, אשכנז ושאר מדינות אירופה) שאין נושאין כפים אלא ביום טוב… מה שאין כן בשאר ימים, אפילו בשבתות השנה…
ואפילו ביום טוב – אין נושאין כפים אלא בתפילת מוסף… ויום הכיפורים נושאים בו כפים כמו ביום טוב…

כיצד ביטלו קהילות רבות בישראל קיומה התדיר של מצוַת עשה מן התורה שזמנה בכל יום, ומה טעמו של דבר זה?

במבט ראשון, פרקים ה' ו-ו' בספר במדבר כלל לא שייכים לספר בו הם נמצאים, אלא דווקא לספר ויקרא. בייחוד, פרשיית האשם, שמתאימה לסיום פרשת ויקרא, וכן תורת הקנאות ותורת הנזיר והנזירה. מה הביא פרשיות אלה של תורת הקרבנות, לחומש הפקודים והמסעות במדבר?

יש אנשים שהשגרה טובה להם, ונושמים לרווחה. אך ישנם לא מעט, שימי השגרה שוחקים אותם, הם לאט לאט שוקעים, ומאבדים עניין. איך עושים זאת? כיצד אנו יכולים בתוך "האותו דבר" לצקת משהו שונה שיתדלק, וירענן את שגרת חיינו?

כשבן אדם חושב שהוא יודע איפה צריך להקפיד ואיפה מה שחכמים אמרו זה רק 'המלצה', שחכמים 'העבירו את המסר' אבל הם לא התכוונו לאסור באמת – הוא נמשך אחר היצר שמנסה להכשיר את המעשה ומכאן לדרדר אותנו.

יש לדקדק בפסוקים: מי מברך את בני ישראל? מחד – "כה תברכו… אמור להם"; ומאידך: "ואני אברכם". כלומר: הקב"ה מברך את בני ישראל באמצעות הכהנים. תפקידם של הכהנים הוא לומר לבני ישראל שלושה פסוקים, ה"שמים" על בני ישראל את שמו של הקב"ה, ובעקבות זאת – "אני אברכם". מה פשר התהליך הזה, ומהי מהות תפקידם של הכהנים?

בפרשת נשא יש קובץ מצוות (פרקים ה' – ו'), שהאחרונה בהן היא פרשיית הנזיר (פרק ו' פסוקים א' – כ"א). פרשייה זו מעוררת כמה שאלות: מדוע אדם מחליט לקבל על עצמו נזירות? מה טעמם של שלושת האיסורים שהנזיר מקבל על עצמו? מהי מגמתה ומטרתה של הנזירות? האם הנזירות רצויה? מדוע על הנזיר להקריב קרבן חטאת

המחנה מתקיים אך ורק כיוון שהוא מרוכז סביב ה', סביב המשכן, ולפיכך סביב עבודת ה'. אין צורך להדגיש כי עבודת אלילים אסור לה להימצא במחנה, אפילו שברור שהיא האויב המושבע ביותר של שכינת ה'. העם כבר קיבל על עצמו את מלכות ה', ולכן הקמת המחנה אינה דורשת עקירה של עבודת האלילים מקרב העם. חטא כשלעצמו אינו הבעיה כאן, כיוון שהעם התחייב לעבוד את ה' ולשמוע למצוותיו. אולם הדוניזם הוא תכונה אנושית הקיימת בליבות כולם.

מעניין לציין כי התגשמות האמור בפרשת סוטה היתה כה ידועה וכה ברורה לעם במשך דורות, עד כדי שימוש בה כאמצעי לרפואה מעקרות.

אין אנו נוטלים את החשודים בגניבה, באונס או ברצח ומוחקים פרשה אל המים כדי לגלות אם חטאו. חריג זה מתקיים רק במקרה של הסוטה.

לכאורה, ספר במדבר היה צריך לפתוח בפרק ז': "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" – באחד לחודש הראשון בשנה השנייה, כהמשך ישיר של ספר שמות. באופן מפתיע, התורה בחרה לפתוח את הספר בפקודי בני ישראל והלוויים, להמשיך באוסף פרשיות הכולל את שילוח הטמאים מהמחנות, פרשיות הנזיר והסוטה, אשם הגזלות וברכת הכוהנים, ורק אז להזכיר את קרבנות הנשיאים עם חנוכת המשכן. מדוע סידרה כך התורה את הפרשיות?

בכל הפרשיות הקשורות עם המשכן והקמתו, ונדיבות הציבור – יש סדר וחשבון, ויש דין וחשבון לאן הלך כל פרוטה. וכן כשיש סדר, וכל דבר יש לו מקום וכל דבר נמצא במקומו – הכל יפה והכל עובד ופועל כראוי,

לא רק היחס בין כל יהודי לריבונו הוא כיחס שבין חייל למלך; גם היחס לעם ישראל ככלל הוא כצבאות ה', ולכן גם בעם ישראל – כמו בצבא – יש היררכיה מסודרת ופיקוד.

האם עלינו להרים ידיים ולהתייאש? לחשוב שהבריאה לעולם לא תבוא אל תיקונה? להאמין כי החטא עומד ביסוד הבריאה ואין אפשרות תיקון?

יש דרכים שונות שבהן ה' יכול להתייחס אל האדם, ובדרך שאדם רוצה לילך – בדרך שבה הוא נוהג בעצמו – בה מוליכין אותו. לפי זה, אדם הרוצה שהקב"ה ישפיע לו טוב – צריך לנהוג כך כלפי אחרים, וגם כלפי הקב"ה עצמו: לעשות חסד ולקיים מצוות.

כיצד כל עניין הסוטה קשור אלינו, הרחק מבית המקדש, הרחק ממציאות רוחנית זו?

לא לחינם השתמשה התורה בשורש פ.ק.ד. בבואה לדבר על ספירת עם ישראל. התורה באה לומר, שאין המניין בא לבטל את הצד האנושי או לטשטש את ייחודם של הפרטים. לכל אדם בישראל מגיע יחס מיוחד ותשומת לב מיוחדת.

על יין, על נזירות ועל שליטה עצמית.

מדוע לבני קהת לא נתן עגלות? מדוע את הארון נצטוו בני קהת לשאת בכתפם?

תפקידיהם של הלויים במשכן שנתפרשו בפרשיות אלו, לכאורה זמניים הם, תפקידי שעה. אולם, למעשה תפקידים אלה ניתנו להם לדורי דורות.

חז"ל אומרים  וז"ל "תניא אידך כה תברכו בקול רם או אינו אלא בלחש ת"ל אמור להם כאדם שאומר לחבירו", ישנה מחלוקת בין בית הלוי לחזון איש, האם דין שומע כעונה נאמר גם לגבי ברכת כהנים: לדעת בית הלוי לא יועיל …

"כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (ו, כג) Read More »

המגיד מדובנא המשיל משל על משפחה רבת נפשות שהתכוננה לנסיעה לחו"ל. בגלל יוקר הנסיעה לא יכל האב לצרף את משרתיו לנסיעה, ולכן תפקידים שונים חולקו בין בני המשפחה. את מלאכת הבישול התכונן האב להטיל על בן מסוים שהיה מומחה בנושא …

איש אשר יתן לכהן לו יהיה – הברכה לישראל בזכותם של לוי. Read More »

בפרשת נשא כתוב "והתוודו את חטאתם אשר עשו". מהפסוק הזה לומדים את מצוות הוידוי, והרמב"ם בהלכות תשובה מסביר שכל אחד שרוצה לחזור בתשובה מחטא שבידו, צריך להתוודות כלפי הקב"ה בוידוי דברים. זהו חלק מהותי ובסיסי בתשובה. מדברי הרמב"ם ניתן לראות …

הרהור תשובה הופך רשע לצדיק Read More »

בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס שעצר את המגיפה עם בנות מדיין בכך שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. כשכר על פעולה זו מבטיח לו ה' : לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום: עד היכן מגיעה חשיבותו …

מהי אהבה, וחשיבותו של השלום (לשבע ברכות) Read More »

השבת הצמודה לשבועות היא פרשת נשא, שבה מופיעות שתי פרשיות – פרשת סוטה ופרשת נזיר. כותב רש"י בשם חז"ל "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ". מיקומן של פרשיות אלו …

לפרשת נשא Read More »

כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו הגמרא במסכת סוטה כותבת כך: "דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר 'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי', אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן 'התעיף עיניך בו ואיננו', …

זמירות היו לי חוקיך Read More »

הראשונים (עיין במפרשי המורה נבוכים ח"ג פרק נ') התקשו בהבנת פרשיות הנשיאים מדוע האריכה התורה לחזור ולפרט קרבן כל נשיא שבט ביומו, למרות שהדברים נראים לכאורה כיתור ואריכות רבה. ובעצם היתה התורה יכולה לכתוב בקצרה את פרשת קרבנות נחשון בן …

נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום Read More »

בפרשתנו עוסקת התורה בקורבנות נשיאי ישראל, המקריבים את קרבנם בימי חנוכת המשכן במדבר. אנו מוצאים שקרבן כל נשיא היה דומה בכל פרטיו לקרבנות שהביאו שאר נשיאי השבטים.בכל זאת טורחת התורה ומתארת את נדבת ליבו של כל נשיא בלא להחסיר אפילו …

קורבנות הנשיאים וכבוד הדדי Read More »

לכאורה, כאשר מתארת התורה את הנזיר, היא מתארת אדם קדוש: כל ימי נזרו קדש לה'. גם שמעון הצדיק, מספר במסכת נדרים על קרבן חטאת הנזיר היחיד שאכל אי פעם, קרבנו של צעיר יפה תואר בעל שיער נאה שהיה רועה שהולך …

הנזיר – קדוש וחוטא Read More »