השלמת המחנה

המחנה מתקיים אך ורק כיוון שהוא מרוכז סביב ה’, סביב המשכן, ולפיכך סביב עבודת ה’. אין צורך להדגיש כי עבודת אלילים אסור לה להימצא במחנה, אפילו שברור שהיא האויב המושבע ביותר של שכינת ה’. העם כבר קיבל על עצמו את מלכות ה’, ולכן הקמת המחנה אינה דורשת עקירה של עבודת האלילים מקרב העם. חטא כשלעצמו אינו הבעיה כאן, כיוון שהעם התחייב לעבוד את ה’ ולשמוע למצוותיו. אולם הדוניזם הוא תכונה אנושית הקיימת בליבות כולם.



נס פרשת סוטה

מעניין לציין כי התגשמות האמור בפרשת סוטה היתה כה ידועה וכה ברורה לעם במשך דורות, עד כדי שימוש בה כאמצעי לרפואה מעקרות.



בדיקת הסוטה

אין אנו נוטלים את החשודים בגניבה, באונס או ברצח ומוחקים פרשה אל המים כדי לגלות אם חטאו. חריג זה מתקיים רק במקרה של הסוטה.



מדוע קדמה פרשת במדבר לפרשת נשא?

לכאורה, ספר במדבר היה צריך לפתוח בפרק ז’: “ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן” – באחד לחודש הראשון בשנה השנייה, כהמשך ישיר של ספר שמות. באופן מפתיע, התורה בחרה לפתוח את הספר בפקודי בני ישראל והלוויים, להמשיך באוסף פרשיות הכולל את שילוח הטמאים מהמחנות, פרשיות הנזיר והסוטה, אשם הגזלות וברכת הכוהנים, ורק אז להזכיר את קרבנות הנשיאים עם חנוכת המשכן. מדוע סידרה כך התורה את הפרשיות?



סדר בחיים הוא יסוד התורה

בכל הפרשיות הקשורות עם המשכן והקמתו, ונדיבות הציבור – יש סדר וחשבון, ויש דין וחשבון לאן הלך כל פרוטה. וכן כשיש סדר, וכל דבר יש לו מקום וכל דבר נמצא במקומו – הכל יפה והכל עובד ופועל כראוי,



הסגרו של המצורע

לא רק היחס בין כל יהודי לריבונו הוא כיחס שבין חייל למלך; גם היחס לעם ישראל ככלל הוא כצבאות ה’, ולכן גם בעם ישראל – כמו בצבא – יש היררכיה מסודרת ופיקוד.



טהרת הנזיר וקדושת הכהן – על קשיים בלימוד תורה

האם עלינו להרים ידיים ולהתייאש? לחשוב שהבריאה לעולם לא תבוא אל תיקונה? להאמין כי החטא עומד ביסוד הבריאה ואין אפשרות תיקון?



“כה תברכו את בני ישראל”

יש דרכים שונות שבהן ה’ יכול להתייחס אל האדם, ובדרך שאדם רוצה לילך – בדרך שבה הוא נוהג בעצמו – בה מוליכין אותו. לפי זה, אדם הרוצה שהקב”ה ישפיע לו טוב – צריך לנהוג כך כלפי אחרים, וגם כלפי הקב”ה עצמו: לעשות חסד ולקיים מצוות.



גוף ונשמה

כיצד כל עניין הסוטה קשור אלינו, הרחק מבית המקדש, הרחק ממציאות רוחנית זו?



חומש הפקודים

לא לחינם השתמשה התורה בשורש פ.ק.ד. בבואה לדבר על ספירת עם ישראל. התורה באה לומר, שאין המניין בא לבטל את הצד האנושי או לטשטש את ייחודם של הפרטים. לכל אדם בישראל מגיע יחס מיוחד ותשומת לב מיוחדת.



שליטה בעולם החומר

על יין, על נזירות ועל שליטה עצמית.



"כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" – בין אמצעי לתכלית

מדוע לבני קהת לא נתן עגלות? מדוע את הארון נצטוו בני קהת לשאת בכתפם?



עבודת הלווים

תפקידיהם של הלויים במשכן שנתפרשו בפרשיות אלו, לכאורה זמניים הם, תפקידי שעה. אולם, למעשה תפקידים אלה ניתנו להם לדורי דורות.



"כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (ו, כג)

חז”ל אומרים  וז”ל “תניא אידך כה תברכו בקול רם או אינו אלא בלחש ת”ל אמור להם כאדם שאומר לחבירו”, ישנה מחלוקת בין בית הלוי לחזון איש, האם דין שומע כעונה נאמר גם לגבי ברכת כהנים: לדעת בית הלוי לא יועיל





איש אשר יתן לכהן לו יהיה – הברכה לישראל בזכותם של לוי.

המגיד מדובנא המשיל משל על משפחה רבת נפשות שהתכוננה לנסיעה לחו”ל. בגלל יוקר הנסיעה לא יכל האב לצרף את משרתיו לנסיעה, ולכן תפקידים שונים חולקו בין בני המשפחה. את מלאכת הבישול התכונן האב להטיל על בן מסוים שהיה מומחה בנושא





הרהור תשובה הופך רשע לצדיק

בפרשת נשא כתוב “והתוודו את חטאתם אשר עשו”. מהפסוק הזה לומדים את מצוות הוידוי, והרמב”ם בהלכות תשובה מסביר שכל אחד שרוצה לחזור בתשובה מחטא שבידו, צריך להתוודות כלפי הקב”ה בוידוי דברים. זהו חלק מהותי ובסיסי בתשובה. מדברי הרמב”ם ניתן לראות





מהי אהבה, וחשיבותו של השלום (לשבע ברכות)

בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס שעצר את המגיפה עם בנות מדיין בכך שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. כשכר על פעולה זו מבטיח לו ה’ : לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום: עד היכן מגיעה חשיבותו





לפרשת נשא

השבת הצמודה לשבועות היא פרשת נשא, שבה מופיעות שתי פרשיות – פרשת סוטה ופרשת נזיר. כותב רש”י בשם חז”ל “למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין “. מיקומן של פרשיות אלו





זמירות היו לי חוקיך

כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו הגמרא במסכת סוטה כותבת כך: “דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר ‘זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי’, אמר לו הקב”ה: דברי תורה שכתוב בהן ‘התעיף עיניך בו ואיננו’,





נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום

הראשונים (עיין במפרשי המורה נבוכים ח”ג פרק נ’) התקשו בהבנת פרשיות הנשיאים מדוע האריכה התורה לחזור ולפרט קרבן כל נשיא שבט ביומו, למרות שהדברים נראים לכאורה כיתור ואריכות רבה. ובעצם היתה התורה יכולה לכתוב בקצרה את פרשת קרבנות נחשון בן





קורבנות הנשיאים וכבוד הדדי

בפרשתנו עוסקת התורה בקורבנות נשיאי ישראל, המקריבים את קרבנם בימי חנוכת המשכן במדבר. אנו מוצאים שקרבן כל נשיא היה דומה בכל פרטיו לקרבנות שהביאו שאר נשיאי השבטים.בכל זאת טורחת התורה ומתארת את נדבת ליבו של כל נשיא בלא להחסיר אפילו





הנזיר – קדוש וחוטא

לכאורה, כאשר מתארת התורה את הנזיר, היא מתארת אדם קדוש: כל ימי נזרו קדש לה’. גם שמעון הצדיק, מספר במסכת נדרים על קרבן חטאת הנזיר היחיד שאכל אי פעם, קרבנו של צעיר יפה תואר בעל שיער נאה שהיה רועה שהולך