“לא כמעט.. לא ליד..”

מדוע התורה אוסרת שלבים מקדימים לחטא עצמו? “לא תקרבו” מדוע לא להתקרב אם אני בסוף לא נופל?

משמעות החתימה “אני ה’ ” ו”אני ה’ א-לוהיכם” (נוסח מלא)

יש דברים שלא עושים אותם מפני שאדם מוסרי לא עושה אותם. זה קדם לסיני, ומחייב כל אדם באשר הוא אדם. לעומתם, יש דברים שלא עושים אותם כי ישראלים-יהודים לא עושים אותם, בגלל כל מה שעברו אבותינו בכל הגלויות.

“ואהבת לרעך כמוך”

מצווה זו אינה פשוטה בכלל הן מבחינת הבנתה והן מבחינת קיומה בפועל. מה בעצם נידרש מאתנו במצווה זו?

“אני ה'” ו”אני ה’ א-לוהיכם”

מעבר לרובד הבסיסי של איסור העוול במשפט, המהווה חובה דתית מהמעלה הראשונה, קיים רובד בו איסור זה מיוחד דווקא לעם ישראל. עם ישראל צריך להיות רגיש במיוחד לרמאות ולעיוותי צדק, דווקא בגלל סבלינו ועבדותינו במצרים. עבדות מצרים הייתה העוול הגרוע ביותר, ואדם המרמה או מעוות את הצדק – משתף עצמו עם הנוגשים.

קדושים תהיו

יכול אדם לקום למניין בבוקר, לצאת לפועלו ולעבודתו, להתפלל מנחה ולשמוע הלכה יומית לאחריה, ובסוף היום לשמוע שיעור נוסף לפני ערבית. חייו של אותו אדם, הנמצא במצב אופטימאלי וחריג, גדושים בזמן המוקדש לעבודת ה’. אולם, הדבר עדיין לא מבטיח את היותו קדוש. הדבר לא מגדיר את התודעה שבה הוא חי את חייו.

כיבוד ה’ וכיבוד אב ואם

“נאמר ‘איש אמו ואביו תיראו’ ונאמר ‘את ה’ א-לוהיך תירא’ – הקיש מורא אב ואם למורא המקום. נאמר ‘כבד את אביך ואת אמך’ ונאמר ‘כבד את ה’ מהונך’ – הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. נאמר ‘מקלל אביו ואמו מות יומת’ ונאמר ‘איש איש כי יקלל א-לוהיו ונשא חטאו’ – הקיש קללות אב ואם לקללת המקום. אבל אי אפשר לומר ‘מכה’ כלפי למעלה. וכן בדין, מפני ששלושתם שותפים בו” (ספרא קדושים א’, ד-ז).

קידוש החול

בתחילת פרשת אחרי-מות מוזכרת הסכנה הגדולה ביותר – “בקרבתם לפני ה’וימותו”, ואח”כ ההגבלה: “ואל יבוא בכל עת אל הקודש…”. לעומת זאת, בתחילת פרשת קדושים, התורה דווקא מצווה להתקרב לה’ ואף להידמות אליו: “קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ א-לוהיכם”. חז”ל התייחסו בכמה מקומות למתח הזה.

קדושים תהיו

אין אנו כאן בזכות. הקב”ה לא חייב לנו דבר. תפיסה עמוקה ואמתית של עובדה זו, לצד הפנמה שלה, מביאה באופן טבעי לאותה נדיבות המתוארת בפרשה.

זריקת חיזוק

קיום אמיתי ומלא של “ואהבת לרעך כמוך” הוא בגדר עבודה קשה מאוד. על כן אומר הקב”ה, “אני, ה'” – הריני מוכן לסייע בידך.

"קדשים תהיו" – הקדושה שבגבולות העצמיים

מה משמעות הדרישה להיות קדוש? האם לא די פשוט לקיים את כל המצוות בכדי להיות קדוש?

"ומקדשי תיראו" (יט, ל)

אומרת הגמרא בסוטה  וז”ל “אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד” וברש”י שם “ואין כבוד שמים בכך”. וצריך להבין במה שונים מלכי בית דוד שמותר להם לשבת בעזרה, משאר המלכים שאסור להם לשבת בעזרה? ותירצו, דוד המלך מאד נכסף

הקדמה לאיסורים – כגזרות

כמה וכמה מקומות בתורה נאמר “אני ה”‘ או “אני ה’ אלוקיכם”. ביטוי זה מופיע בדרך-כלל לאחר ציווי כלשהו, ומשמעותו להבהיר כי הקב”ה נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע מהעוברים על רצונו. כמו-כן מצאנו שהביטוי הזה נאמר גם בלי קשר לציווי כלשהו,

לדון לכף זכות, או להוכיח?

בפרשת קדושים העוסקת רבות במצוות שבין אדם לחברו, יש שני פסוקים שלמרות שסמוכים אחד לשני, נראים כסותרים האחד את השני. על “בצדק תשפוט את עמיתך”, מביא רש”י על כך את דרשת חז”ל שכוונת הכתוב:”והוי דן את חבירך לכף זכות”. ומיד נאמר “הוכח

רמז לתחילת שנת הערלה

מתי מתחילת שנת הערלה? מסביר הרמב”ם (הלכות נטע רבעי ומעשר שני פרק ט’ הלכה ח’): “באחד בתשרי ראש השנה לערלה”. וממשיך הרמב”ם שם: “ומאימתי מונין לערלה ורבעי?  משעת נטיעה.  ואינו מונה מראש השנה לראש השנה, אלא שלושים יום בשנה חשובין

רמז בפסוק לאופן ביטול הערלה

על מצוות ערלה אומרת התורה (ויקרא י”ט כ”ג): “וכי תבאו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו, את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל”. אומרת המשנה במסכת “ערלה” (ב’ א’): “הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים”. פירוש:

ואהבת לרעך כמוך – תשתית

“ואהבת לרעך כמוך” מופיעה בפרשה לאחר שורה של לאוים בתחום היחסים שבין אדם לחברו. “לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשקרו”.. “ולא תשבעו בשמי לשקר..” “לא תעשוק את רעךולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר”. וכו´. ברור שהמצווה הזו מהווה סיום לסדרת

ואהבת לרעך כמוך – אני ה’

היו שני חברים טובים ואוהבים זה לזה. יום אחד העלילו על אחד מהחברים עלילה והוא הועמד למשפט. לאורך כל הזמן ניסה חברו להציל אותו ולהגן עליו כדי שלא יצא אשם במשפט, ולא הצליח. לבסוף נקבע שהוא אשם, והחליטו השופטים להוציא