“לא כמעט.. לא ליד..”

מדוע התורה אוסרת שלבים מקדימים לחטא עצמו? “לא תקרבו” מדוע לא להתקרב אם אני בסוף לא נופל?

פיתוח האישיות במדבר

מסלול האימונים שנמתח שם במדבר סיני עד לתוככי מדינת היעד בכנען, היא ארץ ישראל, נועד לחזק את שרירי אישיותו של כל בן ישראל, לפתח בו רוח אנושית חסונה ולבנות בקרבו תודעה מושלמת ויוצרת. הנה מה שרצו מהם – מאיתנו: “כמעשה

היום השמיני ויום הכיפורים

היום השמיני הוא יום של התגלות שכינה המונית, ואילו יום הכיפורים הוא דווקא יום של הסתרת השכינה מעיני העם.

בשר תאווה במדבר ובארץ

אחרי הכניסה לארץ הותרה אכילת בשר תאווה. מחלוקת שמצאנו במדרש יכולה לשפוך אור על ההבדל שבין המצב במדבר לבין המצב בארץ, ועל משמעותה של אכילת בשר כיום.

קידוש החול

בתחילת פרשת אחרי-מות מוזכרת הסכנה הגדולה ביותר – “בקרבתם לפני ה’וימותו”, ואח”כ ההגבלה: “ואל יבוא בכל עת אל הקודש…”. לעומת זאת, בתחילת פרשת קדושים, התורה דווקא מצווה להתקרב לה’ ואף להידמות אליו: “קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ א-לוהיכם”. חז”ל התייחסו בכמה מקומות למתח הזה.

בזאת יבא אל הקדש

הטהרה מסמלת את החיים התקינים, החיים הסדירים והנורמטיביים. המוות לעומת זאת, חידלון החיים – הוא אבי אבות הטומאה. התורה מדגישה את הטהרה בפרשייה זו, כיוון שההתייחסות הנכונה אל הקודש ואל ריבונו של עולם, הנלמדת בפרשה – היא התייחסות הנובעת מתוך טהרה. מתוך חיים אמתיים, מלאים ורוחניים.

המקום הנכון, הזמן הנכון והאדם הנכון

הצלחת עבודתו של כהן גדול תלויה ישירות ביכולת שלו לפעול לפי ההוראות המדויקות. לכן יש ציווי שאהרון הכהן, ידקדק במעשיו ביום הכיפורים, וישמרו עליו שיעשה הכל כמו שצריך בדיוק, כדי שלא יהיה שום סטיה, שום קלקול ושום נפילה, כדי שהמשימה תצליח.

הכהנים והעם

מהו תפקידה של הפרשיה הראשונה של אחרי-מות ומהו מקומה במעבר שבין חלקו הראשון של החומש, העוסק בשבט הכהונה ? לחלקו השני, העוסק בממלכת הכהנים?

"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו… ערות אביך… ואל אשת עמיתך… ומזרעך לא תתן להעביר למולך… ואת זכר לא תשכב משכבי אשה… ובכל בהמה לא תתן…" (יח, ו’ – כג)

תמה התפארת ישראל מה שייך ענין המולך לאמצע פרשת עריות, היה ראוי לסיים קודם את פרשת עריות ואחר כך לכתוב את איסור המולך? ונראה לתרץ ע”פ הגמרא בסנהדרין  וז”ל “זרעו – אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת”ל

לדון לכף זכות, או להוכיח?

בפרשת קדושים העוסקת רבות במצוות שבין אדם לחברו, יש שני פסוקים שלמרות שסמוכים אחד לשני, נראים כסותרים האחד את השני. על “בצדק תשפוט את עמיתך”, מביא רש”י על כך את דרשת חז”ל שכוונת הכתוב:”והוי דן את חבירך לכף זכות”. ומיד נאמר “הוכח

תשובה חוזרת ביום הכיפורים

כאשר אדם חופר בור באדמה רכה תוך כדי החפירה של הבור, עקב הרכות של האדמה, קירות הבור מתפוררים, ונופלים לתור הבור שנפער. בשל כך, גם אחרי שחפר כבר את הבור פעם אחת, הבור חוזר ומתמלא “מעצמו” שוב ושוב, והאדם החופר צריך