זכרון ו.. עצמאות

בכל שנה אני מהרהר מחדש, מדוע יום הזכרון והעצמאות סמוכים זה זה? המעבר החד מעצב לשמחה, מטקסים לזכרון הנופלים, להבזקי הזיקוקים. ובכל שנה אני מגלה רובד חדש בחיבור הזה. השנה בהשראת פרשת תזריע – מצורע, הבחנתי במשמעות חדשה.



טומאות החיים והמוות

המכנה המשותף של הטומאות כולם הוא המוות בדרגות שונות. בלשון ימינו ניתן לומר כך: המוות הוא התמרור של קדושת החיים. החיים אינם רק החיים השלמים והמלאים של בני אדם, אלא גם כל המחוללים של החיים – זרע האיש, דם האשה, מערכת הרחם היוצרת חיים ועור האדם השומר על גופו בחיים.



“אישה כי תזריע”

תורת האדם, באופן מפתיע, מוצאת את מקומה דווקא לאחר תורת הבהמה. היינו מצפים כי הלכות האדם יפורטו לפני הלכות הבהמה; על תורת האדם, נבחר הבריאה, לקדום לתורת הבהמה.
אך אין הדברים כן. באה התורה ללמד אותנו כי גם באדם, הנשגב לכאורה מכל הבריאה, ישנו יסוד מן החומר והטבע.



“על קדושה ועל טהרה”

היהדות חולקת מצד אחד על המדע, וסוברת שיש בעולם קודש וחול, טומאה וטהרה, ולא זו בלבד אלא שיש גם דרגות שונות של קדושה ודרגות שונות של טומאה; ומצד שני היא חולקת גם על הגישה המאגית, וסוברת שכל הקדושה והטומאה בעולם מקורם באדם ולא בטבע.



פרשת תזריע – בדמייך חיי

בני ישראל אמורים ללכת ולהאיר באור ה’. אך בעולם שאחרי החטא, דרך עץ החיים עוברת מבעד ללהט החרב המתהפכת של קלגסי מצרים, ואחר כך דרך הנדודים בלהט חרב המדבר, ולבסוף – המלחמה על הארץ.



סיבה ותוצאה

הפרשה באה ללמד אותנו על הקשר בין סיבה ותוצאה, בין הזרעה לתוצאתה.



השמר בנגע הצרעת

בספק האדם טהור, כיוון שלצד ההחמרה בדיני צרעת והדאגה לעם ישראל, אסור לנו לשכוח את האדם שמאחורי הנגע.



"וילדה זכר וטמאה שבעת ימים" (יב, ב)

לכאורה לא מובן מדוע אחר הלידה באה הטומאה, והרי הטומאה מגיעה כתוצאה ממיתה והעדר, ואילו לידה היא ריבוי חיים? מבאר הרה”ק מקאצק – כחות הטומאה נאחזים באדם בעיקר לאחר הסתלקות שכינה וקדושה, זה גם ענין טומאת המת שנובעת מהסתלקות הנשמה,





אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב,ב)

  “אשה כי תזריע וילדה זכר” (ויקרא, יב, ב)        שאלו את הגאון מווילנא מה הקשר בין תחילת פרשתנו לבין סוף הפרשה הקודמת פרשת שמיני שכתוב בסופה “להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא





“אשה כי תזריע- וביום השמיני ימול”

  “אשה כי תזריע… וביום השמיני ימול“ (ויקרא, יב, ב) יש להבין בפרשתינו מספר דברים:    א.    שאלות כלליות: מה מקומה של מצות מילה בפרשה שעיקר עניינה דיני טומאה וטהרה, ובפרט דיני טומאת יולדת? ומה מטרת הפתיחה ה“ביולוגית” אשה כי תזריע?





מלאת ימי טהרה – מתי מגיעים למקדש

ליולדת אסור לבוא לבית המקדש “עד מלאת ימי טהרה”, ורק בסיומם היא מגיעה אל המקדש עם קרבנותיה. ואכן, “עד מלאת ימי טהרה” באתב”ש שווה 861. “בית המקדש” שווה 861. כאשר נמלאים ימי טהרה, מגיעה היולדת למקדש. (בשם רפי מגיד לע”נ





עד מלאת ימי טהרה

אומרת התורה על היולדת (ויקרא י”ב ד’): “ואל המקדש לא תבא, עד מלאת ימי טהרה”. וכאשר נגמרים ימי טהרה, עליה להביא קרבן, כמו שממשיכה התורה ואומרת (שם פסוק ו’): “ובמלאת ימי טהרה, לבן או לבת, תביא כבש בן שנתו לעלה,





ו”טמא טמא” יקרא

בפשרת תזריע מסופר בין השאר על הליכותיו והלכותיו של המצורע. טומאת הצרעת, לאחר שנקבעה על ידי הכהן, גורמת למצורע לצאת מחוץ לכל שלושת המחנות, ולהודיע לכל מי שרואה אותו שהוא טמא – “טמא טמא, יקרא”. נשאלת השאלה מדוע דוקא בטומאת