סימני טהרה – חוק טבע אלוקי

מבין כל אלפי סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם ישנם רק ארבעה בעלי חיים אשר העלאת הגרה והפרסת הפרסה אינם קשורים זה לזה. כלומר שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים הפרסת הפרסה והעלאת הגרה קשורים בהכרח זה בזה. או שיהיו בו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם.

להבדיל בין הטמא ובין הטהור

אחרי תורות הכהנים ואחרי שבעת ימי המילואים והיום השמיני, עומדת במוקד העיסוק בתורה השאלה: איך באים אל הקודש? כמובן, מותם של שני בני אהרן, נדב ואביהוא, הניף דגל אדום מעל השאלה הזאת.
כפי שנראה, התשובה המלאה לשאלה “איך באים אל הקודש” היא: בטהרה שלמה. הכוונה בכך היא בגוף טהור, בנפש טהורה, ברוח טהורה ובכוונה טהורה.

הקשבה אמיתית

אתם עם ישראל, יודעים שאין מקרה בעולם. אנחנו יודעים, שאם חרבו בתים, מחסנים וגלריות, במושבינו, זה לא מזל רע. אלא יד ההשגחה, אלו מלאכי ה’, הקב”ה מדבר אלינו. לנו מובטח, ששוב נוכל לבנות , וה’ לא יהרוס ח”ו.

היום השמיני למילואים

האסון הנורא של היום השמיני, והבכי שבכתה כל העדה את השרפה אשר שרף ה’, הותירו שאלה גדולה וקשה: האמנם ניתן להתקרב לפני ה’ בלי למות? הרי דווקא עכשיו, לאחר החטא ולאחר התגלות מידת הדין בבני אהרן, מתחדד הצורך באפשרות לבוא לפני המלך ולבקש ממנו מחילה ורחמים!

אחי, הגס דעתך!

אנו מכירים את הפתגם החסידי “אסור ליהודי להתייאש ואסור להתייאש מיהודי”. מסר זה מתחדד בדברי הרמב”ן ? אסור ליהודי להתייאש מהיכולת שלו לתקן, על אף שהוא צריך לתקן! ואסור לנו להתייאש מאדם אחר ולחשוב שהוא כבר שקוע בחטא ולא יוכל לשוב.

“אל תרא יין כי יתאדם”

השתוי פסול לעבוד ולהורות לא רק בגלל שהוא עלול להתבלבל בין ימין לשמאל, אלא כי השתייה היא ההתחלה של דרך שהיא כולה טעות…

עבירותיהם של הצדיקים

“ויאמר משה אל אהרן – קרב אל המזבח” וגו’. מדוע היה משה צריך לומר לאהרן לקרב אל המזבח ולעשות את מה שכבר נצטווה לעיל, בתחילת הפרשה?

מבושה-לכבוד

משה רבינו מצווה לאחיו אהרון הכהן “קרב אל המזבח”.
מדוע אהרון נצרך לציווי מיוחד? הרי ברור לו תפקידו וכהונתו!! ועוד לאחר כל כך הרבה חזרות והכנות לאירוע?

בשגרה ובחידוש

אסור לעבודת ה’ שתהיה “מצוות אנשים מלומדה”; אסור להתייחס אליה כאל דבר שגרתי ויומיומי. הן העבודה במקדש והן עבודת ה’ האישית של כל יהודי, צריכות לכלול את שני המרכיבים: את הכהונה ואת הנבואה.

בין אש לשלג

הזיקה שבין הפטרת פרשת שמיני לפרשה ברורה למדי; ברם, בקריאה נוספת מתגלית לעין אף ההנגדות וההבחנות שבין שתי העלילות.

"קרב אל המזבח" – מבושה ליראה

מדוע ברגע האמת נדרש אהרון לציווי “קרב אל המזבח” ממשה? וכי לא ידע אהרון שיועד לכהונה כי זה תפקידו?

"על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא" (יא, לז)

הטעם שאין זרעים מקבלים טומאה במחובר, שכל זמן שמחוברים לשורש אין מקבלים טומאה ורק כשמגיעים לאדם ויצאו מהשורש מקבלים טומאה, ולכן סדר זרעים נמצא בתחילה, להרגיל את האדם להיות דבוק בשורש ואז יגיע לתכלית שהוא סדר טהרות. כתוב (יא, מו)

תאריך חנוכת המשכן

הקורא את ספרי התורה בעיון יופתע לגלות רשומון. אירוע חנוכת המשכן מתואר בשלושה מקומות שונים, בשלושה חומשים שונים, כאשר כל פעם הוא מתואר מזווית אחרת שונה לחלוטין מקודמתה, עד כדי כך שקשה לזהות שמדובר באותו אירוע.

הכנסת אורחים – את החזיר כי מפריס פרסה הוא…

מספרים על 2 חסידים שחיפשו רב בעל רוה”ק. שמעו על ר’ מאיר מפרמשלאן זיע”א.הגיעו לפרמשלאן והתארחו בשבת כל אחד בביתו של עשיר אחר.הראשון היה קמצן מאוד ואכל כשלעצמו בשפע, אולם לא פרס לחסיד פרוסות מהחלה ומרוב בושתו החסיד לא פרס

שמיני – התרחקות מאש

  אש ומים מסמלים שתי הנהגות מרכזיות של הקב”ה: האש מסמלת את מידת הדין-הגבורה, ואילו המים מסמלים את מידת החסד-האהבה. אסמכתא לכך מוצאים בפרשת שמיני. העונש-הדין האלוה-י על חטאם הנורא של נדב ואביהוא היה “ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אותם”

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (שמני יב-ג)

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (שמני  יב-ג) בוא וראה כמה ישראל מחבבים את המצוות, שהם מוציאים הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמוח בהם. אמר הקדוש ברוך הוא: אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה שנאמר (ישעיה כ”ט,

ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם (שמיני יא-ו)

ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם (שמיני יא-ו) לפני שגילו את קרני הרנטגן חשבו המדענים שהארנבת לא מעלה גרה משום שניתחו אותה וגילו שלארנבת יש רק קיבה אחת וממילא אין אפשרות שתעלה חתיכה מהקיבה

כי מפריס פרסה הוא… והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (יא,ז)

כי מפריס פרסה הוא… והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (יא,ז) פעם אחת, הגיע הצדיק רבי מאיר מפרימישלן, לביתו של יהודי עשיר, ובקש ממנו צדקה למען עניין חשוב, גביר זה מפורסם היה בידו הקפוצה שאין הוא נותן מעות לצדקה.

“ויקריבו לפני ה’ אש זרה… ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אותם” (שמיני י א-ב)

על שום מה מתו נדב ואביהוא? אומר על כך המדרש: על שום שלא נשאו נשים.

“ולהבדיל בין הקדש לחול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל” (י, יא)

“ולהבדיל בין הקדש לחול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל” (י, יא) מספרים לנו חז”ל בגמרא מסכת פסחים (דף ג) : מעשה בשני תלמידים שהיו יושבים לפני הלל הזקן. שאל אותם אחד מהם מפני מה בוצרים ענבים בטהרה,

“וידם אהרון”

“וידם אהרון” מעיר כאן רבנו יעקב בן אשר,”בעל הטורים”: בכל מקרא כולו מצינו רק שתי פעמים את המילה “וידם”: א.בפרשה זו נאמר: “וידם אהרון” (כשראה את שני בניו נשרפים באש ה’ ). ב.ספר יהושע נאמר: “וידם השמש” (י,י”ג) (בסיפור מלחמת

“קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה” (ויקרא ט’ ג’)

“קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה” (ויקרא ט’ ג’)   בתורת כוהנים על פסוק זה נכתב: “מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף; יש בידכם בתחילה שנאמר וישחטו

“ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אתם וימותו” (י, ב)

“ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אתם וימותו” (י, ב)  “שרפת נשמה וגוף קיים” (בגמרא) מיתת נשיקה של צדיקים נקראת “אכילה” (כפי הנאמר בספרים על הפסוק: “אכלו רעים”). ברם, כל אכילה שאינה כתיקונה, אלא שהיא על ידי הדחק, נקראת “שריפה” (כמו

“ואת החזיר… והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם” (יא, ז)

“ואת החזיר… והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם” (יא, ז) מובא בספרים מדרש חז”ל, שלעתיד לבוא יחזור החזיר להיות מותר. ולא שהתורה תשתנה חלילה – “זאת התורה לא תהא מוחלפת” – אלא שטבעו של החזיר ישתנה והוא יתחיל להעלות

ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים (י, יב)

ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים” (י, יב) חכמינו אמרו: “לשאר עמו – למי שמשים עצמו כשיריים” כלומר, אין הקב”ה מתקרב אלא לאלה שרואים עצמם כמיותרים. והנה, אלעזר ואיתמר היו גם הם שפלי רוח וראו עצמם כ”נותרים”, ולפיכך אמנם נשארו

“קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה” (ט, ב)

קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה” (ט, ב) אהרן הכהן הביא עגל לחטאת ובני ישראל הביאו עגל לעולה כפי שנאמר בפסוק דלהלן. מה טעמו של דבר? משום שאהרן הכהן חטא בחטא עשיית העגל רק במעשה, שהעגל נעשה על

ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה’ (ט,ה)

ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה’ (ט,ה)  רבי יצחק לוריא , האר”י הקדוש , היה אומר: על כל אדם ואדם, לפני שמקבל על עצמו עול מלכות שמים, עליו לקבל על עצמו קיום מצוות עשה של “ואהבת לרעך כמוך“! דבר זה

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון (שמיני ט,א)

וכבר אמרו חז”ל יום השמיני שהוא היה שמיני לימי המילואים, והוא ר”ח ניסן, שבו ביום הוקם המשכן ונתעטר אותו יום בעשרה עטרות כמו שמובא בסדר עולם, ובשבעת ימי המילואים הללו

מדוע אסורה החסידה

אחד מבעלי החיים שאסורים  באכילה בפרשת שמיני הינה החסידה. מסביר רש”י: “למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה במזונות”. נשאלת השאלה, מדוע בעצם אסורה החסידה, ובעיקר לפי פירושו של הרמב”ן שהסיבה העיקרית בגינה נאסרים עופות מסוימים, היא אכזריותם (כל

נדב ואביהו

פירושים רבים ישנם לגבי מהות חטאם של נדב ואביהו. יש האומרים שהקריבו אש זרה, מבחוץ, יש דעה שהקריבו שתויי יין, או שנכנסו מחוסרי בגדים (לא לבושים בכל הבגדים שצריך ללבוש כהן בעת הקרבה). אחד ההסברים, מתרכז בעיקר בכך שנדב ואביהו