“ממך ואליך”

פרשיות ויקהל – פקודי חוזרות כמעט מילה במילה, על פרשיות תרומה – תצוה. מדוע דוקא בתורה שכל מילותיה ואותיותיה ספורות. הלכות רבות הנלמדות רק מסמיכות של מילים, והקשרן. ודוקא בספר מדוד זה כל כך הרבה מילים חוזרות? וכי לא פשוט יותר לכתוב “וככל אשר נצטוו כן עשו”?



ועשו להם מקדש ושכנתי בתוכו: לביאור כפילות פרשיות המשכן

אחת הכפילויות הבולטות במקרא הינה החזרה על מעשה המשכן. במקום שהתורה תפטיר “ויעשו העם כדבר משה”, בוחרת התורה לפרט שוב את הקמת המשכן לפרטיו, למרות שכבר תיארה אותו במהלך הציווי.
בשיעור הקרוב, נבקש לעקוב אחר חטא העגל והשלכותיו, המתואר בין הציווי למימושו, כדי לעמוד על פשר העניין.



בין הר סיני לאהל מועד

כאשר מלכים או שליטים נפגשים במפגש פסגה גורלי, דאגתם העיקרית היא לכונן מסגרת של מפגשים עתידיים. החשש הגדול הוא שמא המפגש יהפוך לחד-פעמי, ולא יהיה לו המשך. לכן, פעמים רבות עוסקים במפגשי פסגה דווקא בשאלה המשנית-לכאורה – כיצד הופכים את הפגישות לקבועות.



חכמת לב

חמש פעמים מזכירה התורה בפרשת כי תשא ובויקהל-פקודי את התכונה של “חכמת לב” הנדרשת לעושים במלאכה. אפילו הנשים שנדרשו לסייע נאמר בהן: “וכל אישה חכמת לב בידיה טוו”, מה היא אותה “חכמת לב” שהיא הבסיס להיות על מלאכת בית ה’? זאת ועוד, הרי חכמה נמצאת במוח ולא בלב?



עם ישראל ולימוד התורה

ברור שגם המקדש עצמו אינו המטרה הסופית. אפשר לדבר על מטרה נעלה ואמורפית יותר כמו “ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”, אך נוכל גם להתמקד במטרה ממשית יותר – “לקרב ישראל לאביהם שבשמים”.



הקמת המשכן ע"י משה

אדם חייב לבנות לעצמו אישיות כוללת – לא להתרכז בפן אחד של לימוד אלא בפנים רבים, ולא להתרכז בלימוד בלבד אלא במערך המלא של תורה, יראת שמים ומידות.



שמירה עליונה

בני ישראל עברו סה”כ מ”ב מסעות במדבר והשמירה העליונה הייתה תמיד עימם. במסעות אלו נתגדלו עם ישראל וידוע בשם הבעל שם טוב זיע”א שכל יהודי עובר בחייו את בחינת המ”ב מסעות הללו…



"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ד’ את משה" (לח, כב)

אומר רש”י: כתוב “אשר צוה ד’ את משה” ולא “אשר צווה אותו משה”, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה צוה לבצלאל לעשות כלים תחילה ואח”כ משכן וכו’. אמר לו משה, בצל א-ל





חשבונו של משה

במדרש רבה לפרשת “פקודי” (פרשה נ”א) מסופר על החשד שחשדו במשה מששכח לאן נעלמו 1775 השקלים. “משנגמרה מלאכת המשכן אמר להם: בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה: אלה פקודי המשכן – כך וכך יצא על המשכן עד שהוא





משה – הכהן הראשון

בסיום תיאור מלאכת המשכן הצטווה משה להקים את המשכן ולשים בתוכו את כליו. לגבי חלק מן הכלים – השולחן והמנורה – הצטווה משה להתחיל את פעולתם: “והבאת את השולחן וערכת את ערכו והבאת את המנורה והעלית את נרותיה” (מ, ד),





פרשת פקודי – מלאכת המשכן כדוגמה ומודל לעולמו הפרטי של כל אחד ואחד מישראל

רמב”ן הקדמה לשמות: והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן