“ממך ואליך”

פרשיות ויקהל – פקודי חוזרות כמעט מילה במילה, על פרשיות תרומה – תצוה. מדוע דוקא בתורה שכל מילותיה ואותיותיה ספורות. הלכות רבות הנלמדות רק מסמיכות של מילים, והקשרן. ודוקא בספר מדוד זה כל כך הרבה מילים חוזרות? וכי לא פשוט יותר לכתוב “וככל אשר נצטוו כן עשו”?

ועשו להם מקדש ושכנתי בתוכו: לביאור כפילות פרשיות המשכן

אחת הכפילויות הבולטות במקרא הינה החזרה על מעשה המשכן. במקום שהתורה תפטיר “ויעשו העם כדבר משה”, בוחרת התורה לפרט שוב את הקמת המשכן לפרטיו, למרות שכבר תיארה אותו במהלך הציווי.
בשיעור הקרוב, נבקש לעקוב אחר חטא העגל והשלכותיו, המתואר בין הציווי למימושו, כדי לעמוד על פשר העניין.

ל”ט אבות מלאכה – מניין?

כיצד הגיעה הגמרא למניין ל”ט אבות המלאכה? מסוגיות שונות ברור שהמספר הוא ‘מספר קשיח’: האמוראים מכניסים ומוציאים, כוללים כמה אבות תחת שם אחד, כוללים מלאכות דומות ומפרידים מלאכות אחרות כדי להגיע למניין ל”ט. הגדילו לעשות רבי יוחנן ור’ שמעון בן לקיש בירושלמי, שהוציאו ל”ט תולדות לכל אחת מל”ט אבות המלאכה. אך מדוע דווקא ל”ט?

חכמת לב

חמש פעמים מזכירה התורה בפרשת כי תשא ובויקהל-פקודי את התכונה של “חכמת לב” הנדרשת לעושים במלאכה. אפילו הנשים שנדרשו לסייע נאמר בהן: “וכל אישה חכמת לב בידיה טוו”, מה היא אותה “חכמת לב” שהיא הבסיס להיות על מלאכת בית ה’? זאת ועוד, הרי חכמה נמצאת במוח ולא בלב?

אלוהי מסכה לא תעשה לך

בפרשת “ויקהל” המלה מסך מופיעה בשלושה הקשרים שונים הקשורים למשכן: פרכת המסך, מסך הפתח לפתח המשכן, מסך שער החצר. רש”י מפרש פרכת המסך- כפרכת המחיצה.
אם נתייחס למסכה כאל מסך ולמסך כאל מחיצה, כי אז נוכל לספק לציווי “אלוהי מסכה לא תעשה לך” שלושה פירושים עכשוויים.

“וממכותייך ארפאך”

בשר ודם מכה בכוח אחד ומרפא בכוח אחר, אך ריבונו של עולם מסוגל להשתמש בחסרון וברוע לטוב.

“ככל אשר צוה ה’ את משה”

כי אין לך מצוה שאין בה פרטי ההשכלה, ולא נכתב בתורה אלא מיעוט

הבאת נדבת המשכן ותיקון חטא העגל

מדוע ההורים אוחזים בחתן בחתונה? לופתים אותו מזה ומזה? האם אינו יודע ללכת בעצמו?

דעת ובלבול הדעת

צריך לבדוק את מעשנו ולראות האם נעשו בדעת נקיה, ללא המעורבות של קליפת הערב רב שבתוכנו. כך אפשר להקים את המשכן ולהקהיל את כל הכוחות הטובים ששוכנים בתוכנו.

מעורבות ישראל במשכן

מצד אחד, כידוע, השבת היא דבר מוחלט, יום שהקדושה נובעת ממעשה בראשית שבו שבת הקב”ה. מצד שני, יש גם פן שבו ישראל הם הגורמים לקדושת השבת.

"וכל אשר נדבה רוחו" – על מעשה וכוונה

מה החשיבות של “ההרגשה/מחשבה/כוונה” בעת ביצוע המצווה? כיצד אדם הניגש לבצע מצווה יודע כיצד עליו “להרגיש”?

משכן וכלים

מדוע ציווה משה לבנות קודם כלים ואחר כך משכן?
ראשית, וכי קודם קונים רהיטים ואחר כך מחפשים בית לגור בו? שנית, גם אם סבר משה שעדיף לבנות קודם את הכלים, מדוע שינה מציווי ה’, שאמר לו לבנות קודם את המשכן?

"ולהורות נתן בלבו" (לה, לד)

מעירים על כך חכמי ישראל: בכל המקרא מופיעה רק פעמיים המילה “ולהורות” (בפרשתנו, ובפרשת שמיני (י, יא) נאמר “ולהורות את בני ישראל”), ענין זה (שמופיע רק פעמיים, ודוקא בפסוקים אלו) צריך להנחות כל אדם מישראל שאם נתקיים בו “ולהורות נתן

ויקהל – דיוק בפרטים

בפרשת ויקהל, בצלאל אהליאב ושאר חכמי לב אוספים את תרומות המשכן שנודבו ע”י עם ישראל. בשלב מסוים, מגיעים גבאי ההקדש אל משה, וקובלים בפניו על כך ש”מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציוה ה’ לעשות אותה”. הבעיה עליה מצביעים

הנשיאים ותרומת המשכן

א. מצוה מן המובחר או זריזין מקדימין למצות – מה עדיף? ב. חיוב נתינת הצדקה ‘לפי ממון’ הוא חובת הגברא, שבעל הממון חייב להפריש צדקה מנכסיו יותר מאחרים, או חלוקת-נטל הוגנת בין העשירים והעניים . א. על הפסוק: “והנשיאם הביאו

“מלפני משה”

“ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם אלה הדברים אשר ציווה ה’ לעשות אותם… ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה”, משה רבינו מכנס את בני ישראל לומר את ציווי הקב”ה שיעשו לו משכן, שכביכול עוזב הקב”ה פמליה

פרשת ויקהל – מעומק משמעות שייכות השבת והמקדש

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה יקוק לעשת אתם: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון ליקוק כל העשה בו מלאכה יומת: לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת: