“ולא ישאו עוון ומתו”

מה טעם ראתה התורה להשמיט את הציץ והמכנסיים מרשימת הפתיחה של בגדי הכהנים?



המדד לנתינה

אם השתכנענו לתת צדקה, לפחות נעשה זאת בשלימות, בלב שמח ובנפש חפצה, ואז נזכה לראות את תרומתנו מתקבלת לרצון לפני אדון הכל.



למה קדמה פרשת משפטים לפרשיות המשכן

לכאורה, ניתן היה לחשוב שהמשכן, המקדש וקדשיו הם החלק המרכזי של התורה, ואינו תלוי בשום דבר אחר. בניגוד לכך, הנביאים כולם – החל משמואל, עבור דרך ישעיהו וירמיהו ועד עמוס ומיכה – קובעים באופן נחרץ כי עשיית צדק ומשפט קודמת למקדש.



גדולתו של אהרן

אהרן נבחר לאחר חטא העגל, ולא רק כי הוא היה ברירת המחדל. בגלל מעשהו זכה אהרון לכהן לה’.



פרשת תצווה – “על לב אהרן”

אהרן הוא גם ‘הלב’ של עם ישראל. הוא שומע ומכיל בתוכו את מכאובם וצערם, ואת שאיפתם לקרבת ה’. כמו הכהן הגדול, גם הצדיק שבכל דור מביא את תפילותיהם של ישראל לפני ולפנים ומזכיר את שמותיהם. הצדיק אינו אחראי רק על מי שמגיע אליו להשיח את צערו, אלא מצודתו פרושה במעגלים רחבים יותר סביבו



מזבח הקטורת ובית שלישי – אור אחר

מזבח הקטורת הופרד ממלאכת עשיית המשכן וכליו, שבפרשת תרומה.
ולא רק שהופרד כאמור אלא שבינם לבינם, הובאו כמחיצה ענינינים שונים :אור התמיד , בגדי הכהונה וקורבנות .
פרשנים לא מעטים תהו על הענין וכל פרשן על פי נטיית ליבו והשקפתו בהגות ,תירץ מה שתירץ…



בגידת קודש

באתר זה מצויה שיחה מסוכמת מפי כב’ ברב ליכטנשטיין בענין בגדי הקודש לאהרון הכהן. ייאמר מיד ,דברים יפים ומופלאים . ועל אף שבאמת בעיניי שלי,אינני ראוי להוסיף עליהם, בכל זאת הדברים הבאים תובעים לצאת גם הם לאורם שלהם.



וורט לפרשת תצווה

כשמשה אמר ‘מחני נא’, הקב”ה אמר לו, אתה לא תהיה כמו נח, אתה תעשה משכן שיאיר לכל העולם, שיחבר את כל הנשמות מחדש



תורת האדם ואור עולם

"ויקחו אליך" שקודם, לענין התרומה למשכן  אמרתי  : "יקחו לי" עתה  תורך  שלך ש"יקחו אליך". שאין תרומה לרב ולמורה אלא במה שיאיר בו עוד את העולם ואת נזרו – האדם. ולפיכך "נר תמיד" ,אינו אלא לסמל את האדם . שהוא





"ואתה תצוה" – אגדה – אור אחר

על ידי משה אהרון אמר לו ה’ למשה עד עתה ציוויתיך אני לצוותם ועתה יש דבר אחד שהוא גם מעל לכל הציוויים הנקרא "נר תמיד" שהוא גם אורו של עולם לעשות שלום בין אדם לאדם. ואין אתה צריך לענין זה





תפקיד הבגדים

כפי שהבגדים יוצרים פער בין האדם לבהמה, כך בגדי הכהונה יוצרים פער בין הכהן לבין העם שבשדות. וגם כאן, מדובר בהפרדה חיצונית, אשר באה לבטא את ההפרדה וההבדלה הפנימית.



הרהורי הלב

על הרהורי עבירה, הרהורי מצווה, והרהורים שעושים עבירה מהמצווה.



"ואתה תצווה את בני ישראל…" – איפה משה

בתחילת הפרשה יש את הפסוק: “ואתה תצווה את בני ישראל…” מדוע לא נזכר כאן שמו של משה כמו בכל שאר הפרשות? ויותר מכך, שמו של משה לא מופיע כלל בכל הפרשה כולה!?
ברוב הפעמים יום ז’ באדר – יום פטירת משה רבינו חל בשבוע בו קוראים את פרשת תצווה, ולכן החסיר ה’ בכוונה את שמו של משה מפרשה זו על מנת לרמוז על מיתתו…



"ועשית ציץ… פתוחי חותם קודש לה’" ‏(כח,לו)

שלושה מפתחות לא נמסרו והם בידו של הקב”ה בלבד. ואלו הם, מפתח של חיה (יולדת), שנלמד מהפסוק “ויפתח ה’ את רחמה”, מפתח של גשמים, שכתוב “יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב”, ומפתח של תחיית המתים, שכתוב “בפתחי אני את קברותיכם”.
וזהו מה שנרמז בפס’, “פתוחי חתם קודש לה'”, ראשי תיבות חת”ם הם: חיה, יולדת, מטר, ושלושת המפתחות האלו הם קודש לה’ ורק הוא יכול לפותחם…



האסתטיקה ביהדות

מהפסוק המתאר את התפארת וההדר שבבגדי הכהונה אפשר להסיק שליהדות יש יחס חיובי ליופי ולאסתטיקה, לפחות בכל הנוגע למקדש. אלא שלעניין היופי וההדר נראה שיש שני פנים.



"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" (כח, א)

מה פשר הלשון "הקרב אליך"? משה שזכה לעלות להר סיני לקבלת התורה, זכה לכתרה של תורה, אהרן ובניו זכו לכתר כהונה, אמנם כתר כהונה אינו חשוב כמו כתר תורה שחשוב יותר מכתר כהונה ומכתר מלכות, לכן אחרי שרומם הקב"ה את





פורים ואחדות

השבת, פרשת תצוה, קוראים את פרשת זכור, לקיים מצות עשה מדאורייתא, של זכירת מעשה עמלק. ההבחנה המהותית בין עם ישראל לעמלק נעוצה בנקודה הזו – עמלק בתחילה, שולט ומצליח, אך בסופו של המאבק עמלק מתמוטט לחלוטין, בעוד שעם ישראל, גם





שבטי ישראל – חוקה אחת ומשפט אחד

בבגדי הכהן הגדול שהם “לכבוד ולתפארת” מצינו פעמיים בסדר שונה את שמותיהם של שנים-עשר שבטי ישראל. בכתפות האפוד היו שתי אבני שוהם ועליהם חקוקים בפיתוחי אומן שמות בני-ישראל, “ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית”.





מדוע חשוב לזכור את עמלק?

מצוה עלינו לזכור את מה שעשה לנו עמלק. זכרו של עמלק כבר נמחה מזמן. מאז עלה סנחריב מלך אשור על הארץ ובלבל את כל האומות, לא ניתן לזהות את עמלק. לשם מה, א"כ, נדרשים אנו לזכור את מעשה עמלק מידי