“הבית והחוץ”

פרשת תרומה עוסקת בגבול הדק אך המשמעותי בין הבית לחוץ. בית המקדש נועד כדי ליצור מקום שיבדיל בין הקודש ובין החול. אך אם נסתכל ברזולוציה קרובה יותר נגלה אולי תמונה מורכבת יותר.

“ועשית מנורת זהב טהור”

לכל אורך הציווי, הדיבור הוא בלשון נוכח למשה. כך אף בסיומו, כאשר הוא מתאר את ייעודו של הכלי. אך בסוף ציווי המנורה, הדיבור מתייחס בלשון נוכח רק לעשיית הנרות, אך לא לייעוד המנורה הנותרת בגוף שלישי נסתר.
בעיוננו, נבקש להתחקות אחר פשר הדבר.

“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”

מדוע מפרטת התורה באריכות כה רבה את אופן בניית המשכן? אפילו אם יש צורך בציור מראה המשכן ומקומו של כל כלי – מה צורך בתיאור מפורט של אופן הבנייה של כל כלי? זאת ועוד; המשכן הוא רק מבנה זמני, ולדורות הוא מוחלף בבית המקדש הקבוע. מדוע, אפוא, מקדישה התורה פרשיות מרובות כל-כך כדי לתאר את מראהו, מרכיביו ואופן בנייתו?

“ועשית מנורת זהב טהור”

דומה, כי הקב”ה אמנם תובע ממשה לעשות את המנורה, אך בכל פעם, כאשר משה מגיע לשלב הבלתי אפשרי, הקב”ה מסייע בידו. כך אנו מוצאים, הן ביחס להבנת מבנה המנורה מבחינה טכנית, והן ביחס לעשיית המנורה עצמה.

“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”

השראת השכינה מבטאת את הקשר החי שבין התורה לנותנה. אין חיי תורה שלמים בלי השראת שכינה, הן בכלל – במשכן ובמקדש – והן בפרט – בלבו של כל אחד.

האדם בונה את העולם

הפער בין דור המדבר לדור הכניסה לארץ בא לידי ביטוי גם בפער שבין המשכן למקדש. במשכן, ה’ אכן השכין את שמו. אולם במקדש, ה’ מצפה מן האדם שיקרב את שמו.

פרשת תרומה – “ואפילו במילי דשטותא”

“מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי”. (שמות כ”ה ב)
מפשט הפסוק ניתן ללמוד שאפשר לקחת לעבודת ה’ מכל אדם שיש לו רצון אמיתי לכך. על פי הדרש, אפשר להפיק תועלת מכל דבר שברא הקב”ה בעולם.

איש את רעהו יחד יעזורו

בשעה שאנו מקיימים מצווה מסויימת הבה לא נשאיר את היד מיותמת ונתאחד עם הקב”ה בקיום מצוותיו כל אחד יחד עם רעהו וכך גם נתאחד אנחנו ונקבל כח ישרות ממנו יתברך.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

הקב”ה אמנם תובע ממשה לעשות את המנורה, אך בכל פעם שמשה מגיע לשלב בלתי אפשרי, הקב”ה מסייע בידו.
המסר העולה מסיוע זה של הקב”ה למשה רבנו, נוגע אלינו במישרין. עליך מוטל לעשות את המקסימום האפשרי, והקב”ה ישלים מחשבה טובה למעשה.

האדם בבחינת קשר

הבעל שם טוב מסביר את הקשר שלנו לפסוק, “ועשית את-הקרשים, למשכן, עצי שטים, עמדים”

רק שמחה

אף שגם “לב נשבר” הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה. וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלינו, אבל כל היום כולו צריך להיות בשמחה.

המשכן – לכתחילה או בדיעבד?

מה פשר אותו צורך של הקב”ה להקים משכן דווקא עכשיו?

על התרומה

שהמעמיק בפרשתינו מגלה שהתרומה מלאכה היא בפני עצמה….לא כל הרוצה יבוא ויתרום…

חינוך זה כמו הכרובים

חינוך ר’ משה פיינשטיין אמר פעם בכינוס של חינוך שפעמיים כתוב בתורה המילה “כרובים” פעם אחת בפרשת בראשית שהשם אמר שישים בגן עדן כרובים וחרב מתהפכת ובפרשה שלנו הכרובים של המשכן ושם רש”י מפרש שכרובים היינו מלאכי חבלה ופה רש”י

לחיות את התורה

לחיות את התורה כתוב בפסוק (פרק כה פסוק כא) "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" ועיין שם ברש"י דהקשה דהרי כבר כתוב ונתת אל הארון את העדות ויש לומר שבא ללמדנו שצריך קודם לתת את הלוחות לפני ששמים

ענווה

ענווה 1) למה כל המידות של הארון הם עם חצאים פרק כה’ פסוק י “ועשו ארון עצי שיטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבה ואמה וחצי קומתו” וכן פסוק יז ” ועשית כפורת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי

"לא יסורו ממנו" – האדם, ערכיו וזכויותיו

אף שה’ מצווה “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, המשכן לא שימש את ה’, אלא רק היה אמצעי מוחשי שבאמצעותו תיכנס הכרת ה’ בתוך כל אדם ואדם מישראל. אם כל אדם מישראל בונה את מקדש בלבו לעבודת ה’, אזי מובטח שה’ ישכון לא רק בלב אותו אדם אלא גם בכלל ישראל כעם.

כתר תורה

ועשו ארון עצי שטים – בניגוד לציווים על שאר הכלים (“ועשית שלחן”, “ועשית מנרת זהב” וכו’), מדוע ציווי עשיית הארון נאמר בלשון רבים?

"ועשית כפרת זהב טהור"

תנא ריב"ח הדא מתנית’ "ועשית כפורת זהב טהור"יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל'(יר’ שקלים א,א) וראה ב’תורה תמימה’ שמביא שזה בא ללמד על כל כלי הזהב(כרובים שלחן מנורה ומזבח)והקשה שעל הזהב אומרים שלא משתמשים בו בשל העגל

"וציפית אותו נחושת" (כז, ב)

מפרש רש"י: "לכפר על עזות מצח שנאמר ומצחך נחושה", אפשר לפרש ענין זה של ציפוי הנחושת בצורה הפוכה: המזבח וציפויו באו לרמז על כך שהאדם צריך להעיז פנים בזמן שהוא מגיע למזבח, שכן יכול אדם להשתמט מלבוא להקריב את קרבנו

"ויקחו לי" – לשמי

כתוב בפרשת תרומה (שמות כה, ב) “דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה”. רש”י (שם) אומר “לי” לשמי. וצריך להבין מה מיוחד בתרומה שצריך לשמה?

וחשוקיהם כסף – העוגן ורב החובל (ד"ת לשבת תרומה)

וחשוקיהם כסף – העוגן ורב החובל (ד”ת לשבת תרומה)
על המתח שבין התקדמות לשמירה על הקיים… , שני ספורים על רבי שלמה מרדמוסק

תרומה – עושר

בפרק כ"ה, ישנו פירוט של כלי המשכן: ארון – "ועשו ארון עצי שיטים" (כה, י), שולחן – ועשית שולחן עצי שיטים (כה, כג), והמנורה – "ועשית מנורת זהב טהור (כה, לא).בפרק זה, כל כלי מיוצג באופן נפרד ועצמאי. בפרק כ"ו,

המשכן שבא לאחד את עם ישראל

על צווי עשיית המשכן דרשו חז”ל (תנחומא תרומה ח) כי המשכן הוא כפרה על חטא העגל. מעשה חטא העגל הביא פרוד בעם ישראל, והמשכן בא לתקן ולאחד את עם ישראל. מעיון בצווי המשכן על חלקיו יראה כי ישנם חמשה פרטים

מבית ומחוץ תצפנו

כלים רבים הוצבו בבית המקדש, אך גולת הכותרת שלהם  ללא ספק הוא “ארון הקודש” שהוצב בקודש הקודשים, שבתוכו הונחו לוחות הברית וספר התורה.חז”ל למדו ממנו הלכות והליכות, כשאחד מהם נדרש על ידי רבא במסכת יומא (ע”ב) על הפסוק “מבית ומחוץ