הקושי הגדול ביותר הוא, לראות אדם במצב קשה והוא אינו מודע למצבו. טוב לו שם, הוא לא רואה שום צורך לשנות, גם כשהוא יוצא, הוא רוצה לחזור. זוהי גלותה של הנפש, זה “הקוצר רוח” מ”העבודה הקשה”.

כבר נשתברו קולמוסים רבים כדי להבין את עצם כוונתו של ה’ בחילוף השמות בין השם ש-די לשם הוויה, את הנכונות לשימוש בשם זה או אחר בתקופת האבות, ועל משמעות הדבר. אך מעבר לכך, מתבקש הסבר לעצם התמקדות הבורא בשמותיו, בעוד טענתו של משה כלל לא התייחסה לכך. התלונה של משה כוונה כלפי חוסר הצלחתה של משימתו להוציא את ישראל ממצרים. מה היה חסר בתשובתו של ה’ אם לא הייתה כוללת את הדיון בשמותיו?

ממכות מצרים ניתן ללמוד כי כאשר האדם אינו מבטל את רצונו מפני רצון הבורא, ושם ביטחונו ביכולותיו הגופניות, השכליות, הכלכליות או הכוחניות, יגרור הדבר זעזוע כדי להביאו להכרה בצורך להכניע את לבו לפני בוראו.

ברית המילה היא ברית טבעית, על-היסטורית ולא-מותנית. היא נוקטת בשם אלוקים, כיוון שמרגע הברית – בחירת ישראל וסגולת ארץ ישראל הפכו לחלק מהטבע. ברית זו היא ברית הנטמעת בסדר הטבעי של העולם, ואינה משתנה לאורך כל הדורות. לעומת זאת, ברית בין-הבתרים – יסודה מהפכה וחידוש. עם ישראל ישלוט בארץ ישראל כאשר יבשילו הנסיבות ההיסטוריות לכך, ומטרתו תהיה לבנות בארץ חברת מופת, שתפיץ את שם ה’ בעולם. מסיבה זו, ברית בין-הבתרים נוקטת בשם הוי”ה, המסמל חריגה מהטבע.
שתי הבריתות מתחברות לאחת בפתיחת פרשתנו.

“ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים”. מהו תוכן הציווי אל בני ישראל ואל פרעה? האם הכוונה לאותם דברים שנאמרו כבר? האם הציווי לבני ישראל ולפרעה הוא זהה?

נעמוד על מספר נקודות השוזרות את גדולתו של משה רבנו – רגישותו, תפילתו ומאמציו.

כידוע, שמותיו של הקב”ה מסמלים את הנהגתו בעולם, ובעיקר את מידת הדין והגבורה מול מידת הרחמים והחסד. אנחנו, לעומת זאת, נדרשים ליחס אחד, בלתי תלוי, כלפי הנהגת ה’: “בכל מאודך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו” (ברכות נד ע”א).

פרשת וארא, מתחילה בפס’ ” וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה’ לא נודעתי להם ” , הפס’ נראה די תמוה, שהרי מה הכוונה “לא נודעתי להם”? אבותינו לא היכרו את הקב”ה?
הרי אברהם אבינו היה הראשון שהכיר את הקב”ה והפיץ את שמו , ובעקבות כך הלך בציווי ה -“לך לך מארצך , ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך” , האם הוא הלך למקום לא נודע בלי אמונה ובטחון במי ששלח אותו?

“וידבר א-להים אל משה ויאמר אליו אני ה’. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה’ לא נודעתי להם”
מה רצה הקב”ה לומר במלים “אני ה'” ולשם מה הזכיר כאן את האבות?

למה פרעה לא ביקש ממשה שהצפרדעים יפסיקו מיד?

פרשת וארא היא חלק מסדרה של חמש פרשות (שמות-יתרו) המתארות את ראשית דרכו של עם ישראל, יציאת מצרים וקבלת התורה. מה שמייחד את פרשתנו מארבע הפרשות האחרות הוא דווקא מה שאין בה.

האם קצר הרוח והעבודה הקשה הם שני טעמים, או טעם אחד לשאלה מדוע לא שמעו אל משה. ואם טעם אחד הוא: מה גרם למה? קוצר הרוח לעבודה קשה, או העבודה הקשה לקוצר הרוח?

“העתירו אל ה’ ורב מהיות קולות אלקים וברד ואשלחה אתכם”
מדוע היו קולות במכת הברד ומדוע פרעה כה נרעש מהם ומפרט את רצונו בהפסקתם?

הרב שמואל מוהליבר, מראשי תנועת חובבי ציון ומאבות הציונות הדתית, נשאל פעם שאלה: מדוע היה צריך שני שליחים (משה ואהרן) שיוציאו את בנ"י ממצרים, וכי לא מספיק שליח אחד? השיב ר’ שמואל שגם בגאולה העתידה יעמדו לישראל שני משיחים. בתחילה…

ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים : (שמות, ח’, ב’) רש"י: ותעל הצפרדע – צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון…

בפרשתנו, מתנהל דיון בין הקב”ה למשה, בדבר מינויו של משה למנהיג. בפסוק י’, ה’ מצווה את משה “בא דבר אל פרעה מלך מצרים, וישלח את בני ישראל מארצו”. משה נשלח אל פרעה לשכנע אותו לשחרר את עם ישראל מארץ מצרים.…

מכת ברד המסיימת את פרשתינו לא הייתה מכה ככל המכות, היא לא פגעה בכולם, אלא רק במי שהיה חשוף מחוץ לבית. אדרבה, היא אף נתנה אפשרות להינצל בידי מי שרצה להסתגר בביתו ולברוח ממנה, כמו שהודיע משה רבינו בהתראתו קודם…

“וידבר ה’ אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים  להוציא את בני ישראל מארץ מצרים” פסוק זה שנאמר בתחילת פרשתינו מעורר תמיהה, מהו תוכן הציווי שנאמר באותה שעה לישראל? הרי פשיטא שאין צורך בציווי להסכים…

ה’ אומר למשה לבוא אל פרעה, לאחר שהוא קיבל את שבע המכות הראשונות, גם כדי להעביר את סיפור יציאת מצרים מאב לבן, כמו שנאמר (שמות י’ ב’): “ולמען תספר באזני בנך, ובן בנך, את אשר התעללתי במצרים”, וגם כדי לקיים…