קטגוריה: שמות

מותו של העריץ האכזר היה צריך להיות יום חג עבור בני הממלכה המדוכאים, אך בניגוד לכך הכתוב מתאר שמותו של מלך מצרים גרם לבני ישראל לאנחה וזעקה; מדוע?

משמתמעטים הדורות יש להאיר מחדש רוחה של תורה ותוך כר להבליט אי אלו עיקרים שבמעשה, אלו המבטאים ביותר רוחה ומגמתה של תורה.

כשמשה רואה שפרעה "גזר עליהם גזרה שלא היה לו שום צורך בה – תבן לא ינתן לעם הזה", הוא מבין שהוא נשלח למשימה של גאולה שאינה בדרך הטבע. אין זה דבר טבעי לגרום לישראל סבל "לשמו", במקום שלמצרים אין שום תועלת ויתרון בכך. מגזרות שאין בהן היגיון – נושעים על ידי גאולה שאינה נתפסת בהיגיון, ואינה כבולה לחוקי הטבע.

מה עבר על משה עד שהוכשר להיות המנהיג של ישראל? מה הייתה מסכת החיים שעברה עליו?

על אותותיו של משה ודומיהן יש לשאול – האם התוכן של האות עצמו בא ללמד את הנביא או העם דבר מה? או שמא אין כלל חשיבות לתוכן האות – וכל חשיבות האות היא בעצם קיומו המוכיח את עליונות הנביא ויכולתו שמעל כוחות הטבע?!

כיצד משה זכה למעלה זו, שלמרות כל איכויותיו האישיות הוא מעביר את דבר ה' בצורה זכה וצלולה, בלי שום 'נגיעה' אישית?

מעמד הסנה המופיע בפרשתנו הינו במבט ראשון מודל בסיסי של ויכוח בין הקדוש ברוך הוא למנהיג המיועד במעמד הקדשתו לתפקיד, מודל שאומץ על ידי נביאים מאוחרים בשעה שציווי השליחות רבץ לפתחם. אולם, עיון מעמיק בתכניו של מעמד זה מעמיד אותו כוויכוח ייחודי בין הא-ל לשלוחו. וויכוח זה אינו עוסק בחשש הנביא למעמדו, או בתיאור קשיות עורפו של העם, אלא מבקש לדון על אסטרטגיית השליחות ויעילותה.

המתח שבין יחיד לציבור אינו מאפיין רק את המעבר מספר בראשית לספר שמות, אלא מלווה את תולדות המחשבה התורנית לאורך הדרך.

לאחר שנים ארוכות של משה במדין, ה' מתגלה אליו בסנה. ה' מצליח, במאמץ רב, לגייסו שוב לפעולות ההצלה שבהם החל – הפעם עם ליווי א-לוהי. הקדוש ברוך הוא נכנס לתמונה, והוא מבטיח כי סוף השעבוד מצוי בטווח ראייה.

מה גרם למהפך הדרמטי בסיפור? האם זהו שינוי שרירותי בעלילה, או שמא ניתן לשים אצבע על נקודת השינוי?

בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה במשה ובבני משפחתו, ובנוסף הקב"ה מתגלה אליו ומטיל עליו את שליחותו הגדולה. אך משה לא נשא בעול לבדו, אלא השתתף בהנהגה יחד עם אחיו, אהרן. בדברים הבאים נעמוד על היחס בין השליחויות השונות, ועל המשותף להן. אך לפני שנעמוד על מטרת השליחויות, נפתח ביחסים שבין משה ואהרן לבין עצמם.

כתיב: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א, ז). וחשבתי בעה"י לומר שמכאן למדו חז"ל שבמצרים ילדה אשה שישה בכרס אחת, שהכתוב היה יכול להסתפק בתיבה אחת כמו "פרו" או "ישרצו" אלא העובדה שהכתוב השתמש בשש מילים …

כיצד למדו חז"ל שילדו במצרים שישה בכרס אחת? קרא עוד

" ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול." (שמות ב. יב) אותו זמן שמשה רבנו יוצא לראות בסבלותם של אחיו העברים, הוא למעשה נסיך מצרי, שגדל בארמון פרעה במצרים. לכאורה, בלי ידע אמיתי על מורשת …

ויפן כה וכה- מאיפה יש לנסיך מצרי רוח הקודש? קרא עוד

למה צריך שנמצא חן בעיני מצרים? יכל הקדוש ברוך הוא לתת לנו את רכושם באונס ולא מרצון. כמו שגרם הקב"ה לשלח את ישראל באונס, מפחד ושלא לרצונם- ככה גם יכל הקדוש ברוך הוא לתת לנו את רכושם באונס! למה צריך שנמצא חן בעיניהם?

אם פרעה ירצה לראות אות או מופת בדבר מהימנותם של משה ואהרון, או מופת בדבר הבנת גודלו של משלחם -הקדוש ברוך הוא, היה צריך הפסוק להיות כתוב בצורה שונה. "תנו לי מופת" , למה נאמר "תנו לכם מופת"? הלא פרעה הוא זה המבקש את ההוכחה….

בשיעור זה נבקש לענות על השאלה "מיהו משה?" בתקופת חייו הראשונה. כיצד דמותו של משה נתפסת בעיני עצמו, בעיני סביבתו במצרים ובמדבר, בעיני עמו ובעיני התורה? האם כמשה בן (עמרם) איש מבית לוי? משה בן (בתיה?) בת פרעה? משה בן (יוכבד) בת לוי? משה אחי אהרן ומרים? משה חתן יתרו, איש לציפורה?

מה צריך מטה לעשות בו את האותות? למה בחר הקב"ה במטה אשר דרכו יעשו המופתים? יכל משה להרים את ידו, וכל מה שיצביע עליו יהפוך לנחש לדוגמא. לכאורה זו הקטנה של האות והמופת- שזה נעשה דרך כלי כזה או אחר. יכל פרעה לאמר: "נראה את משה בלי המטה שלו!"… ניתן להבין, בטעות, כי מקור כוחו של משה הוא המטה- ולא הקב"ה! והלא זאת מטרתו העקרית של משה- שיכיר פרעה וכל מצרים איתו- מי זה הקב"ה ומה כוחו!!

במרכזו של ספר שמות עומדים שני 'שחקנים', שהספר מתאר באריכות את התהליך שעבר עליהם: עם ישראל, שיצא ממצרים והפך לעם, ומשה רבנו, שהפך למנהיג. ניתן למצוא מספר קווי דמיון בין מה שאירע לעם ישראל לבין מה שאירע למשה רבנו. ננסה כאן לעמוד על אחת מן ההקבלות הללו.

משנולד משה – יש לו אב ואם, אח ואחות. מי שמצפִּינו מפני גזירת המוות המצרית זו אמו, ולא אביו. כיוצא בו, היא שבונה לו את התיבה ומשלחתו בתוכה ביאור, אף שדווקא דרך איש היא לבנות תיבה. מי שניצב בין קני הסוף להשגיח על התיבה ומי שמגלה עורמה ותושייה בקריאת המינקת "מן העבריות" ברגע הנכון – היא אחותו של משה, ולא אחיו. הדמות השלישית בהצלתו של משה מגזירת פרעה היא בת פרעה, המגדלת את משה בתוך ביתו של פרעה. בעת שמגיע משה למצרים לאחר גלותו הארוכה במדיין, עומדת עליו ציפורה אשתו ומצילה אותו ברביעית מידי המלאך, בעת שהיא כורתת את ערלת בנה. משה גאלנו מיד מצרים, אך בלא תושייתן של נשים צדקניות – משה מניין?!

רבי משה שלמה כשר מסביר באחד מספריו הנפלאים שהרעיון של הגהינם שקול לזה של הגעלת כלים, שהכלל בו הוא "כבולעו כך פולטו", וכשם שהכלי בלע את האיסור ברותחין, גם דרך הפלטתו ממנו תהיה ברותחין כדי להכשירו מחדש, ועל אותו עקרון פועל גם הגהינם שאף בו מתבטא החסד העצום של ד' יתברך כלפי ברואיו בכך שהוא מאפשר לכל נשמה לתקן את עצמה ולהסיר מעליה את כל הכתמים שדבקו בה כתוצאה מהחטאים והעוונות שעשה האדם בו שכנה בעוה"ז…

כל פעם שאנו נחשפים לחדשות השבוע בערוצי המידע השונים, אנו נתקלים בלא מעט סבל אנושי. משפחה שנכחדות, חולי, עניות, וצרות רבות ושונות. ללא ספק המבט הנשקף על העולם מבין הדווחים השונים אינו אופטימי במיוחד. כיצד אפשר לשמור על שפיות, ואופטמיות בעולם מאכזב כל כך? כיצד אפשר להשתקם מאסונות כאלו? מה תוכנם ומטרתם של התמודדויות החיים של כולנו?

במה שונה עבודת פרך מסתם עבודה קשה?

כיצד דמותו של משה נתפסת בעיני עצמו, בעיני סביבתו במצרים ובמדבר, בעיני עמו ובעיני התורה? האם כמשה בן (עמרם) איש מבית לוי? משה בן (בתיה?) בת פרעה? משה בן (יוכבד) בת לוי? משה אחי אהרן ומרים? משה חתן יתרו, איש לציפורה?

דמיינו את עצמכם צועדים על שפת היאור כבת פרעה. והנכם מביטים למרחב ורואים תיבה שטה במים אי שם, בעומק. היש הגיון בנסיון נואש להושיט יד? כל בר דעת מבין, שאם אין לך אפשרות אין טעם לנסות?

להבדיל מיוסף, שנות המשבר שחווה משה הן אילמות, ואין לנו מידע על הלך רוחו. ברם, פעמיים פוצה משה את פיו, ושתיהן באמצעות שמות ילדיו.

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי: ותהר האשה ותלד בן, ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים" (שמות ב'). הגמרא בסוטה יב ע"ב מביאה מספר דעות בשאלה מה ראתה יוכבד בבנה, במשה, שבגללו קבעה "כי טוב הוא" והצפינה אותו. הדעה האחרונה מובאת גם ברש"י על הפסוק: כשנולד – נתמלא הבית כולו אורה. מהי משמעות האור שראתה יוכבד? מדוע האור היה חשוב עד כדי כך שיוכבד הסתכנה בהצפנת הילד?

מדוע לא מל משה את בנו עם היוולדו? ומדוע ביקש ה' להמית את משה? התשובה לשאלות אלו עוברת דרך שאלה פרשנית מקדימה: מי היה הבן הלא-מהול שמלה ציפורה – גרשום הבכור או אליעזר הצעיר?

מדוע לא ריפא אותו אלוקים את משה מגמגומו? למה לא להעניק לו את כשרון הדיבור המושלם? כלום לא יצליח יותר בתפקידו ו"דבריו יהיו נכונים יותר"? הלא הוא שם פה לאדם!

לפי המדרש, הסיבה להתגלות ה' אל משה היא תחושת האחווה עם ישראל. משה רבנו היה רגיש לסבל שאותו עוברים אחיו, אך הוא לא נעצר בכך.

כאשר יש מתח רוחני גבוה, כאשר יש רצון עז להתקרב לשכינה, קיים החשש שמישהו יעבור את הגבול ויתקרב יתר על המידה. ישנו מתח בין שני צדדים של אותו המטבע- הרצון להידבק בה' ולהתקרב אליו, והדרישה לירא מפניו ולשמור על מרחק ממנו.

"וישב משה אל ה' ויאמר – ה', למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך – הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה – עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו"

מדוע מתערב משה בהתנכלות של רועי מדין לבנות יתרו? האם האירועים במצרים – בגללם נאלץ לברוח – לא לימדו אותו מה סופו של מי שמתערב בריב לא לו?

במרכזו של ספר שמות עומדים שני 'שחקנים', שהתהליכים שהם עוברים מתוארים באריכות: עם ישראל, שיוצא ממצרים והופך לעם; ומשה רבנו, שהופך למנהיג. ניתן למצוא מספר קווי דמיון בין מה שאירע לעם ישראל ומה שאירע למשה רבנו.

מהיכן מוכר לנו פרעה כדמוקרט המבקש את הסכמת עמו לשעבוד ישראל? מדוע בכלל הוזקק פרעה להסכמת עמו כדי להעביד את עם ישראל? ולמי ביקש פרעה להתחכם?

מעירים על פסוק זה חכמי ישראל: בפסוק לא נאמר "וכאשר יענו אתו כן רבה וכן פרץ", אלא נאמר "כן ירבה וכן יפרץ" בלשון עתיד, מכאן נמצאנו למדים שהתורה אינה מדברת רק על בנ"י שבמצרים אלא על ישראל שבכל דור ודור, …

"וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" (א, יב) קרא עוד

המיילדות העבריות חרפו את נפשן ועשו מעשה גדול ועל כך הקב"ה היטיב עימם ויעש להן בתים, בתיי כהונה לויה ומלכות. נשאלת השאלה איזו המידה כנגד מידה יש כאן? מה הקשר בין המעשה לשכר? עונים, שפרעה גזר רק על הזכרים. אם …

מידה כנגד מידה אצל המיילדות העבריות קרא עוד

איתא במדרש "מפני מה נכשלו המרגלים בחטא המרגלים? מכיוון שהימים ימי ביכורי ענבם וזהו שכתוב: 'ותצפנהו שלושה ירחים'" נשאלת השאלה הגדולה מה הקשר. עונים המפרשים על המדרש: ביכורי ענבם – קח אות אחת קודם (ביכורים- מוקדם) למילה ענבם (חסר יו"ד),לדוגמא: …

"ותצפנהו שלשה ירחים" קרא עוד

כאשר ברח משה ממצרים לאחר שהרג את האיש המצרי, ברח למדין ושם חבר ליתרו כהן מדין ואף התחתן עם בתו, ציפורה. מדוע החליט משה להתחבר דווקא ליתרו שבאותו זמן היה כהן של עבודה זרה? מסביר על זה רבינו בחיי שמשה …

מדוע ברח משה דווקא אל יתרו? קרא עוד

מסביר ה"משך חכמה" על שאלתו של משה (שמות ג' י"ג): "ואמרו לי מה שמו?", את תשובתו של הקב"ה  (שם פס' י"ד): "אהיה אשר אהיה": "שם אהיה, שתי פעמים כ"א, הן כנגד כ"א שמות שבתפילין של יד, וכן הן בתפילין של …

אהיה אשר אהיה קרא עוד

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". המפרשים מתעכבים על מה שכתבה התורה בלשון הווה- "הבאים" הרי לכאורה היה לה לכתוב בלשון עבר "שבאו", כמו שנאמר בהמשך הפסוק "את יעקב איש וביתו באו" שהרי פרשה זו נאמרה אחרי פטירתם של כל …

נשיאה בעול קרא עוד

בפרשת שמות מספרת התורה על בת פרעה היורדת אל היאור לרחוץ, שכשרואה את תיבתו של משה ביאור, שולחת את ידה- אמתה ליטול את התיבה. לדברי חז"ל ( שהובאו ברש"י שם) התיבה היתה מרוחקת הרבה מן המקום שבו ניצבה בת פרעה, …

אין דבר העומד בפני הרצון קרא עוד

שעבוד בני ישראל ויציאתם ממצרים מסופרת בספר "שמות". כאשר שומע יעקב כי במצרים יש אוכל, הוא אומר לבניו (בראשית מ"ב ב'): "רדו שמה, ושברו לנו משם, ונחיה ולא נמות". ואומר רש"י: "רדו שמה – ולא אמר: לכו, רמז למאתים ועשר …

רדו למצרים קרא עוד

שכיחותם הרבה יחסית של השורשים רא"י ויר"א בפרשה וחילופי המשמעויות ביניהם, מעוררים סקרנות לגבי היחס שבין שני המושגים. דרך ההשוואה בין המושגים מקבל מושג היראה אור שונה. נראה זאת בשלושה מקרים שבהם יש הקבלה ברורה בין המשמעויות השונות. המיילדות העבריות …

יראה וראיה בפרשת שמות קרא עוד

בשו"ת הרשב"א מובא ששאל אותו כומר אחד: הרי כתוב בנביא על בית שני "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". מזה שקוראים לבית שני "אחרון", והוא נחרב, הלא לא יתכן שיהיה אחריו עוד בית. אז מדוע עם ישראל מחכה …

אותות ומופתים קרא עוד