על יצירתו של תלמיד מצטיין: הפסיכולוגיה מאחורי מפגש יעקב ועשיו.

כולנו מכירים את המשפט “החזק שורד” החזקים מנצחים, והחלשים מפסידים. אך בפרשתינו אנו נתקלים באופן מפתיע, בנפגע! שהוכתר כמנצח! יעקב נלחם עם שרו של עשיו, מי יצא “צולע על יריכו”? יעקב ! ומאידך, שרו של עשיו יצא ללא פגע. ולמרות זאת יעקב הוא זה שניצח בקרב, “כי שרית עם אנשים ועם אלוקים ותוכל”
אז מיהו מנצח? כיצד אנחנו מגדירים במסגרות החיים השונות, מי המפסיד ומי המנצח? יתכן שפגיעה באדם תוכיח, ותיהיה שלב משמעותי בנצחונו?

מדוע אנו זוכרים את יעקב כאיש תם יושב אוהלים? ועוד, מדוע נקרא יעקב על שם המלחמה “ישראל” (“כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל”), ולא על שם הניצחון – “שלם”?

אנו מכירים את עשו באפיון זה כבר מהזמן שהוא חוזר מהשדה כאיש ציד עייף, מריח את קערת הנזיד המהבילה ושוכח מהבכורה. יעקב מקווה שדמות זו התפתחה והתבגרה, וכעת יהיה עשו מוכן לקבל את יעקב. מדוע יעקב עושה מאמץ שכזה?

לא היה לברכת יצחק על מי לחול עד עתה. רק במעבר יבוק, בעלות השחר, התגלה “ישראל” שעליו תחול הברכה: כאשר הופיע אדם שידע להשתמש ב”ידי עשו” הלוחמות, תוך שמירה על “קול יעקב”.

בפרשתנו מופיעה המצווה האחרונה שבספר, וגם המוזרה וחסרת הפשר שבהן: איסור אכילת גיד הנשה. מה פשרו של איסור זה?

יעקב חוזר ומתעסק בדבר אשר צריך לבוא בראש ובראשונה, חינוך ילדיו. הוא מבין שעליו לרדת מן העץ הגבוה של האידיאולוגיה שלו, ולחזור ולעסוק בחינוך.

הם נפגשו, האחים, שתהום כה עמוקה כרויה ביניהם. יעקב, שכאמור חשש מפני פגישה זו, הקדים ושלח אליו משלחות פיוס עמוסות מתנות, גם התפלל לפני האלוקים, שישמרהו מפני חרבו של זה. ולאור דברי המדרש, התכונן למאבק מזויין אם עשיו, הקרב ובא בראש ארבע מאות לוחמים, יכפה עליו את המאבק.
והנה – נפגשו. לאיטם התקרבו זה לעבר זה. והמפתיע התחולל: “וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו”.

אחרי פרשת דינה ומעשה שכם, אחרי התהום שנפערה בין יעקב לבין שמעון ולוי, אחרי מות דבורה והרמז שראו בכך חז”ל למות רבקה ואחרי מות רחל – נופל לפתע על יעקב קצפו של מעשה ראובן. מה פשרו של מעשה זה?

ר’ ברכיה בשם ר’ סימון אמר: אין כאל, ומי כאל? ישורון – ישראל סבא. מה הקב”ה כתוב בו ‘ונשגב ה’ לבדו’, אף יעקב – ‘ויותר יעקב לבדו'”.

יעקב מוכן לשלם מחיר כבד – לא רק כלכלי, אלא גם אידיאולוגי – בעבור התא המשפחתי שלו. האמון שנדרש יעקב לתת בדינה בעת המפגש עם עשו, והכלתו למעשה את התנהגותם הפסולה של בניו, הן הדרכים שבהם הורים מכוננים קן משפחתי בריא וטוב.

דווקא בזמן שאנו, כחברה, מרגישים שסיימנו את שליחותנו כלפי המדינה ושאנו בטוחים במקומנו – דווקא עכשיו הבעיות מתחילות לצוץ בתוך ה’משפחה’ עצמה.

מה הרעיון שמבטא רשב”י על כוונותיה של מלכות רומי, בעשיית גשר שוק ומרחץ?

מדוע דווקא יעקב זכה ל’מיטה שלימה’ – שלא יהיה פסול בזרעו? ננסה להתבונן ברקע של יעקב

“וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום”. יעקב שולח מלאכים לעשו. רש”י אומר, “מלאכים ממש”. השאלה היא למה יעקב צריך לשלוח מלאכים ולא שליחים בשר ודם?

בפרשת ויצא אנו קוראים על הבטחתו של יעקב להקים מצבה לקב”ה. בפרשתנו יעקב מגיע לאחר המפגש עם עשו לבית אל ומקים דווקא מזבח. בהמשך הפרשה יעקב בונה גם מצבה. כיצד יש להסביר זאת?

מלבד הפלא בעצם פירוט התורה בסיפור דינה, מה הוא בא ללמדנו, וכי יש פה שני צדדים שהתורה בא להדגיש וללמדנו? כמו איזה צד לנהוג?

ממה בדיוק חשש יעקב לקראת מפגשו עם עשו? והכיצד חשש שעה שבידו הבטחה מפורשת הקב”ה “שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך”?

שמו של יעקב משתנה לישראל פעמיים, גם ע”י המלאך וגם ע”י הקב”ה. מה ההבדל בין השינויים ומדוע נצרכו שניהם?

ראשי תיבות של המילה שלם: שם, לשון, מלבוש (ש.ל.מ=שלם), יעקב לא שינה את שמו, מלבושו ולשונו, אע"פ שהיה זמן רב אצל לבן וקשר קשרי ידידות עם עשו. למרות הכל הוא נשאר שלם. ובאמת שלמותו של יהודי היא בזה שהוא עומד…

לאחר ששבים המלאכים ליעקב ומספרים לו שעשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו כתוב: "וירא יעקב מאוד ויצר לו" (לב, ח). בא רש"י הקדוש ופירש את הכפילות: "ויירא- שמא יהרג, וייצר לו- אם יהרוג הוא את אחרים". נשאלת השאלה למה…

כאשר מגלה יעקב שעשו הולך לקראתו, אומר הכתוב “ויירא יעקב מאד ויצר לו”. רבים שואלים מדוע פחד יעקב? והלא הקב”ה אמר לו בפירוש “והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך”, אז מדוע פקפק יעקב ופחד מפני עשו? היתכן שהקב”ה יחזור…

יעקב מגיש לעשו את המנחה, ועשו מסרב לקחת ממנו בנימוס, ואומר לו “יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך” (בראשית לג, ט). יעקב היה יכול להרפות ממנו, אך מפציר ומנסה פעם נוספת לשכנע את עשו לקבל ממנו את המנחה…