עקודים, נקודים וטלואים

בפרשת ויצא, ישנה סתירה בפסוקים הדורשת הסבר. בפרשה מתואר, כיצד יעקב גרם ללידת כבשים עקודים, נקודים, וטלואים, ע”י קילוף המקלות העומדות בסמוך לשקתות המים. ורבים שואלים, כיצד מקלות מפוצלות, יכולים לגרום לשינויים גנטיים בלידת הולדות.
לאחר מכן כשהמלאך מתגלה ליעקב, מתארת התורה: “וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים” אם כן מה גרם לצאנו של יעקב, ללדת ולדות אלו? האם המקלות? או שמא נס כפי שמתואר בדברי המלאך?

קפיצת הדרך ותפילת ערבית

על הפסוק “ויפגע במקום וילן שם” מובא ברש”י בשם המדרש: “לשון תפילה, ולמדנו שתיקן תפילת ערבית. ושינה הכתוב ולא כתב ‘ויתפלל’ ללמדך שקפצה לו הארץ”. ה”שפת אמת” מתקשה בדברי המדרש: מדוע מקשרים חז”ל בין תפילת ערבית לבין קפיצת הדרך? “ואינו מובן, כי לפירוש הזה שתיקן תפילת ערבית – מה עניין קפיצת הארץ לכאן”?

בין יעקב לרחל

סיפור אהבת יעקב לרחל, התופס מקום מרכזי בפרשתנו, הוא מן העלילות המפותחות ביותר בתורה ביחסי איש ואישה. ננסה לעמוד על חלקה הראשון והמרכזי של מערכת יחסים זו, כפי שהיא עולה מתוך הפרשה.

פרשת ויצא – מתי מותר לצאת מהארץ?

פרשת ויצא פותחת בתיאור מסעו של יעקב אבינו לחרן. מטרתו של יעקב בעזיבתו את הארץ היא כפולה: מחד, הוא מבצע את שליחות אמו, אשר עיקר דאגתה היא להצילו מעשו אחיו, החפץ במותו; ובנוסף, יוצא הוא לחרן גם בשליחות אביו, החפץ שימצא שם אשה ראויה. בעקבות כך יש לשאול: מהן המטרות שמאפשרות יציאה מארץ ישראל? ברור, שהסכנה הקיומית שמרחפת מעל ראשו של יעקב מתירה את היציאה מהארץ, כשם שכל המצוות נדחות מפני פיקוח נפש. מה ביחס לסיבות אפשריות אחרות?

מכוח המחשבה – הבכורה ליוסף

בליל הכלולות נמצא יעקב עם לאה, כאשר הוא חושב שהוא נמצא עם רחל. כוח המחשבה הותיר רושם, שבא לידי ביטוי שנים רבות לאחר מכן…

יעקב ורחל

כיצד לא הבחין יעקב שהכלה המובאת אליו היא לאה ולא רחל? איך הצליח לבן לרמות את יעקב? מדוע רחל, שבלי ספק ידעה על מעשי אביה, לא גילתה לאהובה? כי היא מוחלפת?

הקב"ה – מקומו של עולם

כאשר יעקב יוצא חרנה, הוא ‘פוגע במקום’. במבט ראשון – יש לפנינו תיאור היסטורי, היכן לן יעקב. אך חז”ל קראו פסוקים אלו כתיאור רוחני – יעקב מתפלל לה’.

על אהבת יעקב לרחל

“ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה”.
נראה לנו קצת מוזר לומר שאהבתו של יעקב אבינו הושפעה מיפי התואר ומן המראה של רחל אמנו, ובכלל – אפשר לשאול מדוע עוסקת התורה בתיאור חיצוני לכאורה של רחל ולאה (ולא במידותיהן, למשל).

חזרת יעקב על עקביו – מדוע?

מפשט הכתוב אנו למדים, שמגמת הליכתו של יעקב היתה לחרן, אולם במדרש נזכרת מחלוקת האם יעקב כבר הגיע לחרן ואז נזכר ששכח דבר מה וחזר ל”מקום”, או שאכן היה הדבר בדרכו לחרן. לדעה שאכן חזר על עקביו, עולה השאלה מה מניע אדם, שהלך כברת דרך כה רבה, במיוחד במושגים של אותם ימים, לחזור את כל הדרך בשל דבר מה ששכח? מהי חשיבות אותו מקום שבגללה ראה יעקב צורך לחזור על עקביו?

הרמז שבסולם

“כשעולים בסולם מתעכבים קמעא בכל שלב ושלב, השלב מסמל את העיכוב, וגם את האפשרות לעליה לדרגה הבאה…”

שימוש ברע ככלי לטוב

המדרגה הגבוהה יותר בעבודה שלנו היא לא הדחקה, ריחוק וניתוק של היצרים שלנו, אלא התכלית היא הפיכת הרע לטוב

"התחת אלוקים אנכי" – מעומק הצרה לעמקות התפילה

מה בדיוק בקשה רחל? על מה בדיוק כעס יעקב, ומדוע?

בית הא-להים ושער השמים

מה ההבדל (והקשר) שבין בית א-להים ושער השמיים?

"ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"

כשאדם מצפה לדבר טוב או לדבר שהוא ממש אוהב הזמן עוצר מלכת, ולרגע נדמה שבדקה יש הרבה יותר משישים שניות. כיצד ליעקב נראה דווקא שהזמן עובר “כימים אחדים”?

"לחם לאכול ובגד ללבוש"

“לחם לאכול ובגד ללבוש” – זה מה שיעקב בסך הכל מבקש, ואנו שואלים מדוע לא אמר ‘לחם ובגד’, ונבין שבגד זה כמובן ללבוש, ולחם זה כמובן לאכול, אם כן מה הצריכותא לומר את זה?

"והאבן גדולה על פי הבאר"

התורה מאריכה מאוד בסיפור של הבאר בה מצא יעקב את רחל. ויש המוצאים שם רמזים לבתי המקדש חורבנם ומכאן הגלות הארוכה ובניין הבית השלישי. הנה לפנינו כמה נקודות מעניינות.

"לא ייעשה כן במקומנו" – על דיבור רב משמעות

מדוע לא אמר לבן ליעקב שיקח את לאה שהיא ראויה יותר לו?
ויעקב היודע שאנשי המקום – ובתוכם לבן – רמאים, מדוע הוא תמה: למה רימיתני?

המלכות בעם ישראל

“ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לוהים עלים וירדים בו”.
מדוע לא עלה יעקב בסולם?

"ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (כח, יב)

אומר בעל הטורים: “סולם”  – בגימטריא: ממון, עוני. ומוסיף ואומר וז”ל: “כי זה ישפיל וזה ירים”. אם כן כשם שהסולם עשוי ממדרגות (שלבים) ובני אדם “עולים ויורדים בו”, ה”ה לגבי השפעת הממון. פעמים שהממון מוריד את האדם לשפל המדרגה (“מוצב

"ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה"

בדרך כלל, אם עיקר המטרה  של אדם היא להגיע למקום מסוים, לא מציינים מאיפה הגיע אלא רק לאן הגיע. לדוגמא: "פלוני טס למזרח". אין זה משנה שהוא עזב את נס ציונה וטס למזרח. מאידך, אם המטרה של אותו אדם הייתה

הסבר חלום יעקב

ישנם הסברים רבים לחלום יעקב ומשמעותו. האברבנל מביא שמונה פירושים שונים לחלום יעקב, כמו ההסבר של רש”י שהקב”ה הראה ליעקב את חשיבות ארץ ישראל בכך שהראה לו את מלאכי א”י עולים ומלאכי חו”ל יורדים ללוות את יעקב מכאן והלאה או

סולם יעקב והאדם הפרטי

“ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו” בן אדם צריך להיות יציב בחיי היום יום שלו כ”סולם מוצב ארצה” לא חי בדימיונות כל הגשמיות חייבת להיות מוגבלת אולם “ראשו מגיע השמימה” המח שלנו

ההתמודדות הפיזית עם הווייתו של העולם

לכל אחד משלושת האבות ישנה את ההתמודדות שלו עם הווייתו של העולם בעבודתו עם עצמו ובעבודתו למול המקום. יעקב יוצא לגלות בעל כורחו, חרף אחיו עשיו הקם עליו להורגו. היציאה הזו מבטלת את השגרתיות החסרת עצמיות והתעלות ומעבירה אותנו לספירה

אהבת יעקב ורחל

צריך להבין מה גרם ליעקב לאהוב את רחל מלאה לאחר נישואיו עם לאה. על הפסוק ויזכור אלוקים את רחל [ל,כב] אומר רשי “הקב”ה זכר לה [לרחל] שמסרה סימניה לאחותה ושהייתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו”. שכן היו בכל אומרים:

שתי סיבות שמחזירות לארץ

סיבות רבות מביאות אדם מישראל, השוהה בגלות, להחליט לעלות אל ארץ אבותיו. וכולן נמצאות גם אצל האב השלישי של האומה, יעקב אבינו. ההתעוררות הראשונה לשוב לארץ היא האנטישמיות: “וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום”. עוד לא

מדוע התייעץ יעקב בנשותיו?

“ויאמר ד’ אל יעקב, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ויאמר להן …”, ובהמשך: “עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך, ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו

אל מקומי ולארצי

כאשר מבקש יעקב מלבן לצאת חזרה לביתו, הוא אומר לו “שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי”. הרש”ר הירש מביא את תשומת ליבנו שיעקב לא אמר “אל מקומי ואל ארצי” כמו שיתרו אמר בהמשך “אל ארצי ואל מולדתי אלך”. לכאורה, אכן אין

גימטריאות בפרשת ויצא

כאשר יוצא יעקב מבאר שבע והולך לחרן מבטיח לו ה’ בחלומו (בראשית כ”ח ט”ו): “והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך, והשבתיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך”. מסביר רש”י: “אנכי עמך