אחד הרבנים הציג בדרשתו את השאלה מדוע שלח נח דוקא את העורב והיונה שיבדקו אם קלו המים, שהרי יכול היה לשלוח בקלות את עוג מלך הבשן שהיה גבוה מאוד ונצמד לתיבה מבחוץ ונח עשה לו פתח שדרכו יוכל לאכול? שהרי אם היה הולך לבדוק אודות מצב המים היה יכול לראות את פני השטח למרחק גדול. וחשבתי בעה"י על כמה תירוצים לכך.

איך ניתן להסביר שיצחק אבינו אוהב את בנו הרשע עשו, ומעדיף אותו על בנו הצדיק יעקב, בגלל שהוא נותן לו לאכול מהציד שלו?…

למרות שברור לכל שמגמתו של יעקב היא להתעות את אביו כדי שיקבל את הברכה במקום עשו, חשוב לרש"י להדגיש שיעקב אמנם גרם להתעיית אביו, אך הוא לא הוציא מפיו דברים שיש הכרח לפרשם כדבר שקר במובן המילולי.

גם את החיים הטבעיים יש שתי דרכים שונות לחיות. במסגרת היהדות ניתן למצוא דוגמאות וביטויים שונים לעבודת ה' בטבע, אך כולם נעשים באופן מסודר: פעם בשנה, ביום הכיפורים, נשלח השעיר לעזאזל למדבר. פעם בשנה, אנחנו חוזרים לבקש כפרה באמצעות החזרה לטבע. עם זאת, החזרה אל הטבע יכולה להיעשות גם באופן נוסף, בדרך בהמית. האדם יכול לשכוח את טבעו ולהתנהג באופן מופקר משולל כל רסן. הגמרא בחגיגה (טז.) משווה בין בני האדם לבהמות, שהרי אדם שלא ייזהר עלול להידמות לבהמה. גם החזרה לטבע צריכה להיעשות באופן מבוקר וזהיר.

בפרשתנו מתואר תהליך מציאת האשה ליצחק על ידי עבד אברהם, אשר מסתיים בנישואיו לרבקה. זו הזדמנות לעמוד על קשרי האישות והנישואין של האיש והאשה, ובכך נעסוק.

אף על פי שרוב פרשת חיי שרה עוסקת בשיחותיו של עבד אברהם שנשלח למצוא אשה ליצחק, אנו נתמקד בעיוננו בשתי שיחות של אברהם אבינו, בהן הוא מנהל משא ומתן הנוגע לארץ ישראל.

בכוונתנו כאן לברר שאלה יסודית הקשורה לעצם המשא ומתן המתנהל בין אברהם לבין הקב"ה. המתבונן בטיעונים של שני הצדדים לאורך השלבים השונים של הדיון, מגלה כי לאורך הדרך ישנה הנחת יסוד מוסכמת, שעליה כלל לא מתנהל דיון; הנחת יסוד זו היא התפיסה שעל העיר כולה להישפט כיחידה כוללת אחת, כך שעל כף המאזניים ישנן רק שתי אפשרויות: או שהעיר כולה תידון לכליה ושמד, או שסך מסויים של צדיקים שימצאו בקרבה יכריעו את דינה לפדות והצלה. האפשרות – המתבקשת לכאורה – שלפיה הרשעים יבואו על עונשם ואילו הצדיקים ינצלו מכליה, כלל אינה עולה על הפרק.

פגישת אברהם עם מלכי צדק תובן על רקע פגישתו עם מלך סדום, שהרי שתי הפגישות האלה מתוארות בתורה זו לפנים מזו. כבר יצא מלך סדום לקראת אברהם אל עמק שווה הוא עמק המלך, אלא שעדיין לא אמר את דבריו, ובאותה שעה הגיע גם מלכי צדק. וכך עומדים שני המלכים האלה מול אברהם החוזר ממערכות המלחמה: זה בא לברכו בשם א-ל עליון קונה שמים וארץ; וזה בא להציע לו עסקה החלפת נפש ברכוש. היה זה אפוא מעמד מובהק של "בחירה": הוטל על אברהם לבחור בין שני ניגודים: בין ברע לבין מלכי צדק, בין סדום לבין ירושלים.

בניגוד לכל הפירושים המקובלים, הרואים בסיפור העקדה ניסיון, הרשב"ם הסביר שהעקדה היא עונש על חטא, ואף הגדיר את החטא את ההגיון של העונש. יתכן שהרשב"ם פירש כך מתוך התנגדות לאידאליזציה של העקדה, שנעשתה נפוצה בדורות בהם התרחשו הרדיפות נגד היהודים ונגד היהדות. בזמנים אלו, נטו הפייטנים לפרש את העקדה כאילו התבצעה בפועל חלילה, בניגוד חריף לדברי הגמרא בתענית על הפסוק בירמיהו (י"ט, ה): "…אשר לא צִויתי, ולא דברתי, ולא עלתה על לבי… זה יצחק בן אברהם" (תענית ד, א)

המדרש, בבואו לפרש את המשנה באבות, המספרת על עשרה הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם,  מונה כאחד מהם את הירידה למצרים ברעב. המדרש רואה את הירידה כעמידה בניסיון, ולא ככישלון. אולם למרות דברי המדרש, נראה לי שהצדק עם הרמב"ן שמעשהו של אברהם לא היה רצוי. אף על פי כן, ננסה להבין מדוע אברהם נהג כך. אני אציע שני הסברים, והבוחר יבחר.

העובדה שירושת עם ישראל את הארץ מתעכבת בארבע מאות שנה בגלל שלא שלם עוון האמורי, מלמדת אותנו עיקרון יסוד בהשגחת הקב"ה – אף על פי שארץ ישראל מיועדת לעם ישראל, הקב"ה לא מגרש את יושביה מפני עם ישראל, אלא אם כן אותם יושבים ראויים לגירוש בשל עוונותיהם. עם ישראל אמור לרשת ולשבת בארץ ישראל, אך הוא איננו רשאי לצאת למלחמת כיבוש והורשת היושבים באדמת הארץ אם אין סיבה להורישם ולגרשם מחמת מעשיהם ועלילותיהם.

הבן יהוידע מביא בשם הזוהר הקדוש שלעתיד לבוא כהנים יהיו לויים ולויים יהיו כהנים, ונשאלתי מה הפשט בכך וכיצד אפשר לבאר זאת, וחשבתי בעה"י לומר שזה קשור לכך שאמנם כעת הלכה כבית הלל אך לעתיד לבוא הלכה כבית שמאי, וכידוע …

חילופי התפקידים בין הכהנים והלויים לעתיד לבוא Read More »

עליית הכהן מלוה את כל בריאת העולם בפרשת "בראשית" מהיום הראשון עד יום השבת בו שבת אלוקים מכל מלאכתו. אע"פ שבלא מעט פרשות יש כמה עולים בכל עניין או סיפור שהתורה מוסרת לנו כאן יש תופעה מיוחדת, וניסיתי בעה"י לחשוב …

כיצד זה שהכהן מלוה את כל סדר בריאת העולם? Read More »

איך זה שהקב"ה שאל הן את אדם והן את חוה מדוע חטאו באכלם מעץ הדעת: "וַיִּקְרָא ד' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?… וַיֹּאמֶר ד' אֱלֹקִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית?" (בראשית ג, ט-יג), בזמן שאת הנחש קילל מיד לשאול אותו …

הקב"ה תמיד עושה את הדבר הנכון גם כשהוא עושה איפה ואיפה Read More »

בתוך התיבה הזו, שנמצא בה נוח יותר משנה, נולדים ונוצרים דברים אדירים. כל העולם נוצר שם. גם בתוך התיבה שלנו נוצרים חיים. לא לחינם התקיים בנו לאחרונה "ויסגור ה' בעדו", לא נוסעים ולא מתפרסים אלא מתמקדים. נשארים בבית, מתחככים אחד בשני, לומדים אחד על השני, ומקשיבים זה לזה.

העובדה שאנו חיים כיום על פני האדמה ושתיבת נח לא נשארה לרחף על פני המים עד עצם היום הזה אינה נובעת מכך שהקב"ה לא הוציא את תוכניתו המקורית אל הפועל. הקב"ה דווקא הוציא את תוכניתו לפועל, אלא שלאחר מכן החליט הקב"ה לשוב ולברוא עולם חדש, וכנראה שונה מקודמו.
החלטה מחודשת זו לברוא עולם חדש היא זו שגורמת לנו לטעות ולחשוב כאילו המבול לא מילא את ייעודו המקורי, או לטעות ולחשוב שהייעוד המקורי של המבול היה רק למחות את החוטאים ולהשאיר את העולם ואת הבריאה על מכונה ולהמשיכה מנח.

איש ואשה יחד יוצרים אדם תחת חופתם. אם הם זוכים להקים אותו בלי נחש, הרי ה' ישמח אותם כפי שהוא שימח את אדם הראשון בגן עדן מקדם.

בחג הסוכות העתידי, לאור ההתגלות הגדולה של הקב"ה, יעלו כל הגויים לירושלים ויחוגו את החג. שמחת תורה, היום השמיני, מהווה את היום הראשון שהחתן והכלה נשארים לבדם, ולכן השמחה בו יתרה.

אמנם יפת זוכה לשבח, אך שם מקבל כינוי חשוב בהרבה- ה' הוא אלוקיו של שם.

השימוש במילה "יקום" מובא בתורה רק בשני מקומות, בדור המבול, ובפרשת קרח. בשני המקומות הללו מדובר על הרס וחורבן, למה דווקא כאן משתמשת התורה במילה יקום?

כאשר מתארים בהמות, משתמשים במונח איש ואישתו, או זכר ונקבה?

מי הוא שכתב את שנים עשר הפסוקים האחרונים בספר התורה המצוי ביד ישראל, ומתי כתבם?

במהלך שנות השעבוד שלהם במצרים הוכבדה עבודת הפרך על עם ישראל בהוראת פרעה, וכל זאת מאחר ו-ד' יתברך רצה להוציאם טרם זמנם מאחר והגיעו למ"ט שערי טומאה, ואם היו מגיעים לשער הנ' לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל (בלשון סגי …

על מי תוטל מלאכת תיקון אותו שער הנ' ש-ד' הבריח אותנו ממנו במצרים? Read More »

שתי תפיסות שונות ומנוגדות בדבר מהותו של חג הסוכות מוכרות לנו מדברי חז"ל, והן משמשות כנקודת המוצא לדיונים מקבילים במשך הדורות. האחת רואה את הסוכה כמבטאת את חיי האדם הטבעיים ואת הסוכות שישבו בהן ישראל בשעתו, ושאנו יושבים בהן לדורות, כמשתלבות בארחות חייו הרגילים והמוכרים של האדם, ואילו השניה בוחרת בכוון המנוגד ותופסת את ענין הסוכה כפרישה מן הטבע ומן העולם האנושי הרגיל לפינה נסתרת, המבודדת משאון חיי המעשה הרגילים.

מה הם האופקים ההיסטוריים ששירת האזינו מקיפה אותם בהשוואה לאלו שמקיפות שתי הפרשות שעסקנו בהן בשבועות הקודמים?

שליח הציבור וה'בעל תוקע' שלנו הוא זקן ורגיל ופרקו נאה וזקנו מגודל וקולו ערב, ויש בו כל המעלות המנויות בספרים. הרב של בית הכנסת, או ראש הישיבה שלנו, הוא תלמיד חכם וצדיק גמור, ואולי אפילו מלוב"ן. אנו עלולים לחשוב שאפשר …

ראש השנה – אין לנו על מי לסמוך Read More »

מדברי הגמרא עולים שני נימוקים מדוע לתקוע בשופר של איל. הראשון הוא שהשופר מזכיר את עקידת יצחק, והשני הוא כדי לבלבל את השטן. נראה, שאותם שני נימוקים לא עומדים בפני עצמם, אלא הם מביעים רעיון משותף. באופן כלשהו, דווקא שופר של איל שמזכיר את עקידת יצחק מצליח לבלבל את השטן. כדי להבין את קביעת הגמרא, עלינו לשוב לתיאור עקידת יצחק בספר בראשית.

איך יכול להיות שהקב"ה מעניש על הנסתרות. וכי, כלשונו של רש"י, "אדם יודע מטמונותיו של חברו"? יש לנו אדם, שורש פורה ראש ולענה, שלבבו פונה מעם ה'. איך החברה יכולה לדעת על כך ולטפל בזה?

אין ה' שוה-נפש חס ושלום לבחירתם של ישראל, אלא חפץ מאוד כי יבחרו בחיים למען יחיו! הבחירה האנושית היא אמנם עניינו של האדם, אך היא גם עניינו המובהק של ה', שאמנם נתן ביד האדם בחירה חופשית, אך הוא מגלה את רצונו כיצד על האדם לממש את בחירתו.

קיים חשש שאדם שפירותיו היו טובים יזקוף את הצלחתו לעצמו. אותו אדם עלול להאמין שכוחו ועוצם ידו נתנו לו את פירותיו, עליהם הוא עמל שנה שלמה. פרשת הביכורים מתמודדת עם מחשבה שכזו, ומבהירה לאדם מנין הגיעו פירותיו.

הידיעה של האדם שמוטל עליו לומר דברים אלו לפני ה', תמנע ממנו לחשוב לעכב מעשרותיו. אדם עשוי לזלזל בקיום נכון ומדויק של מצוה ממצוות ה', ואף לעבור עליה בשאט נפש. אך בידעו כי יהא מוטל עליו 'להצהיר' לפני ה' כי קיים מצוותו בשלמות, דבר זה עצמו ישמש כזרז לכך שיקיים את המצוה בשלמות.

הפעילות האנושית בעולם נועדה להמשיך ולפתח את עולמו של הקב"ה לא מתוך עימות ותחרות, אלא מתוך קבלת המשימה שהוטלה עלינו על ידי הקב"ה. הפעילות האנושית ברוכה היא, כל זמן שמשמרת היא את האיזון, וכפי שהדגיש המדרש: תן דעתך שלא תקלקל.

הייתכן שמעשה שאין בו כל עבֵרה פלילית הגוררת עמה עונש, יהפוך למעשה שעליו הורגים את הנערה בפרשתנו?

הפטרת שופטים (ישעיהו נ"א:יב-נ"ב:יב) ממשיכה את סדרת נבואות הנחמה של הקיץ, אך גם מחזירה אותנו לנקודת המוצא שלהן. באם נתבונן בפסוקי הפתיחה של ההפטרה, נמצא דמיון מפתיע המתבטא במקבילות רבות, בינה לבין הפטרת "נחמו נחמו עמי".

ביסוד מערכת היחסים שבין הנביא לבין עם ישראל קיימת מצוַת עשה: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!", ודרישה זו מחוזקת בהודעת העונש: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי – אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ!", ופירשה ההלכה עונש זה כמיתה בידי שמים.
האם ישנן מגבלות לדרישה זו לשמוע אל הנביא? האם ישנם דברים שבהם אין לשמוע בקולו?

השוואת פרשת המועדות שבספר דברים לקודמותיה בחומשים שמות, ויקרא ובמדבר מעוררת את השאלה: מה ייחודה של פרשתנו? לשם מה חוזרת התורה בספרנו על נושא המועדות שכבר נידון בתורה פעמים רבות ולצרכים שונים?

פרשיות הברכה והקללה הן פרשיות מורכבות, המעלות שאלות רבות בדבר הקשר שבין האדם והקב"ה. מהי מהותה של הברית המתבטאת בברכה ובקללה, ומהו תפקידו של האדם בברית זו? ע"י התייחסות למילות הפסוק הפותח את הפרשה, מבאר ה"שפת אמת" את תפיסתו בעניין בחירת האדם ובעניין היחס לקב"ה בברית.

מציאת פסוק מפורש, האוסר את הגאווה על עם ישראל כולו ועל כל יחיד בו, פסוק שניתן למנותו במניין המצוות, זהו חידושו של רבי משה מקוצי ב'ספר מצוות גדול' שלו, חידוש שזיכו אותו בו מן השמיים מפני ענוותו.

בסוף פרשת בלק כתיב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה, א), ובתחילת פרשת פנחס כתיב: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר …

עם מי חטאו בני ישראל בשטים, בנות מואב או בנות מדין? Read More »

הרב רוני בוטה הביא לאוזניי חידוש בשם הרב יהודה שמעוני, שלאחר חטא העגל מתו 3000 בני אדם ולאחר שנפלו בחטא העריות עם בנות מואב ומדין מתו 24,000 בני אדם וכך לכאורה נראה שחטא העריות חמור פי 8 מעבודה זרה. עכ"ל. …

היחס בין חומרת העריות לעבודה זרה Read More »

ראה משה מה שלא ראו ישעיהו וירמיה, ששורש האיכה הנו גם שורש הבניין, שורש הצמיחה של תורה שבעל פה.

על אף ההבדלים הרבים בין פירושיהם של רש"י ושל רבנו תם קיים ביניהם מכנה משותף עקרוני: את הדין שוולד הנוכרית כמוה לומדת הגמרא מהתעלמותה של התורה מאותו ילד שייוולד לבנך ולנוכרית. התעלמות זו נובעת מהיותו גוי – ומה אכפת לה לתורה שבן זה יחונך על ידי אמו או על ידי אבי אמו לעבודה זרה?
אולם טענה זו מעוררת אי-נחת: וכי דבר זה עצמו, שלבן ישראל ייוולדו צאצאים שהם גויים, ושיגדלו להיות עובדי עבודה זרה – אין בו עצמו כדי לנמק את איסור התורה "וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ"?
פירוש שהוא שונה באופן עקרוני משני הפירושים הקודמים, נרמז בדברי הרמב"ם בשני מקומות בספרו הגדול.

משה בעצם מתאר את ההיסטוריה הקרובה עד לנאומו. דבר זה חוזר על עצמו גם בנאום הפרידה של יהושע שנים לאחר מכן. אזכורם של הזמן והמקום בנאומים זוקק ביאור. איזו חשיבות יש למקום ולזמן שבהם משה נשא את נאומיו?

ברור הדבר שנאומו של משה איננו מהווה רצף ענייני אחד, אלא הוא בנוי יחידות יחידות. לשון אחר: ספר דברים מכיל נאומים רבים של משה, הנבדלים זה מזה ביום אמירתם, בתוכנם ובמגמתם. וכשם שבחלקים הסיפוריים שבמקרא מהווה הסיפור הבודד את היחידה נושאת המסר, כך בספר דברים היחידה נושאת המסר היא הנאום הבודד, הנבדל מן הנאום שלפניו ומזה שלאחריו. לימוד נאות של ספר דברים חייב אפוא להתחיל בתיחום גבולותיו של הנאום הבודד, כתנאי ראשון לתפיסת מבנהו ומהלך רעיונותיו, וכדי שניתן יהיה לעמוד על מלוא משמעותו – ממש כשם שיש לעשות בלימוד הסיפור המקראי.

המסע במדבר נועד לגבש כל השבטים לעם אחד, ולגרום להם להתמסרות למען הארץ. זהו גם האתגר בימינו, גיבוש העם ומסירות למענו ולמען הארץ.

ישנן במקרא יחידות ספרותיות בעלות ייחוד סגנוני מובהק: מופיעה בהן מילה מסוימת (כמו "מקלט") בצפיפות רבה, בעוד שמילה זו אינה נמצאת כלל, או שהיא נדירה ביותר, במקומות אחרים במקרא. הופעת המילה הזו באותה יחידה ספרותית – בדרך כלל כשהיא משמשת בה מילה מנחה – "צובעת" את היחידה בגוון לשוני מיוחד, ומעניקה לאותה מילה חשיבות יתֵרה, ולעתים חשיבות קריטית, להבנת היחידה הספרותית השלמה. דע עקא: מפני נדירותה של המילה, לא תמיד משמעותה ברורה. לעתים יש קושי לפרשה מתוך היחידה הספרותית עצמה, ללא הסיוע של הופעותיה בהקשרים מגוונים נוספים. אז מה משמעותה של המילה "מקלט"?

יעזרני ד' יתברך להעלות על הכתב את הסברה הבאה אליה הגעתי בעה"י מן הפסוקים בתקוה שהיא תואמת לאמת האלוקית, ולכן על הקורא לקרוא את הדברים הבאים בזהירות רבה ולקחת בחשבון שאין מקור לסברה זו ע"פ מה שידוע לי בעת כתיבת …

מי באמת עמד מאחורי עצת בלעם? Read More »

ד' יתברך הסביר למשה רבינו כיצד לחלק את הארץ לי"ב השבטים ככתוב: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (במדבר כו, נד), היינו שיהיה יחס שווה בין מספר הנפשות שבכל שבטי י-ה לבין גודל הנחלה שיקבלו, כשמוסר ההשכל שיוצא מכאן הוא …

החלק היחסי Read More »

במשך אלפי שנים מציין עם ישראל את ימי החורבן, מתענה ומצטער עליהם. ידוע מאמר רבותינו "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". חמישה דברים אירעו ב י"ז בתמוז, ובכל דור ודור מתווספים עליהם עוד דברים רעים אחרים. …

יז בתמוז- איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? Read More »

בבואנו לשפוט כל אדם, גם אם נראה לנו במבט שטחי מהצד שהוא חוטא והדבר נראה בטוח ללא כל צל של ספק, עלינו לקחת בחשבון שאולי הדברים הם אינם כפי שהם משתקפים דרך עינינו..

אם נשים לב, נגלה שיכולים להיות שני מניעים שונים למעשה של קנאות. הקנאות של אליהו נבעה מתוך קנאות עזה לכבוד ה', כבוד אביו שבשמים. אליהו לא מוכן למחול או לסלוח על כל פגם בכבודו של ה', ומוכן "לשבור את הכלים" עבור כל זלזול בו. מנגד, שמעון ולוי פעלו מתוך קנאות לכבודה של דינה אחותם, 'כבוד הבן' בלשוננו. אדם יכול לפעול מתוך קנאות לאביו שבשמים, או מתוך קנאות לשלום בניו של הקב"ה, בני האדם. כל אחד מאותם שני מניעים לא מספיק כדי להכשיר מעשה של קנאות.

פנחס, לעומת זאת, פעל מתוך שני המניעים בבת אחת.

"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כז. יח') משה רבנו מבקש מה' שימנה את בניו אחריו כממשיכי דרכו,  מה ה' אומר לו? קח לך את יהושע בן נון… 
מילא, בקשתו של משה לא נתמלאה- לפחות שלא יגיד לו ה' קח לך. יגיד לו קח את יהושע. מה רמז לו ה' באומרו "קח לך"?

הופעתה של פרשת המוספין בספר במדבר, בחלקו המאוחר של ספר זה העוסק בקורות הדור הנכנס לארץ בשנה הארבעים, לאחר המפקד שנועד להכין את חלוקת הארץ לנוחלים אותה ולפני פרשות המהוות אף הן הכנה לכניסה לארץ ולהתנחלות בה – הופעת פרשה זו במקום זה מעוררת תמיהה…

אחרי מעשה פנחס, בורא עולם אומר לעם ישראל להלחם במדין, כמובן שהמלחמה היא אמיתית עם העם ששמו מדין, אבל בנוסף לזה יש מימד רוחני המבואר בחסידות, שמדין – זה אותיות קרובות למילה מדון – שהעם המדייני הביא על עם ישראל …

"שאו את ראש" Read More »

למה תחילת סיפורו של פנחס מתחיל בסוף פרשת בלק? לכאורה היה יותר נכון לספר את כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, בפרשת פנחס!

בבואנו לבקש מה' משהו, אל נבקש על המחסור הספציפי- אלא על המצופה להיות נשלם לאחר מילוי המחסור.

החושים שלנו אינם יכולים לאפשר לנו לקלוט את התמונה השלמה אלא רק חלק מזערי ממנה, ורק לימוד התורה הקדושה והחדרת חכמת ד' אלינו יכולים להעצים את יכולתנו לראות את התמונה כל פעם מזוית יותר ויותר רחבה ולהתקרב עוד ועוד ליכולת …

לראות את התמונה השלמה Read More »

פרשת בלק ובלעם היא פרשה אזוטרית, מופלאת, הנראית כנבדלת מאיתנו. נראה שמדובר באירוע יחידאי, שלא יתרחש שוב לעולם. לאורך כל הפרשה ניתן לראות ניסים פלאיים: מלאך ה' עומד בדרך וחרבו שלופה, האתון פותחת את פיה, ועוד.

לכן עולה התמיהה: מה הקשר של מאורע מופלא זה לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד, ננסה להבין – מה עניינה של הקללה, שהופכת לברכה?

סצינת בלעם ואתונו תופסת 14 פסוקים בלבד (כ"ב, כב-לה) בתוך הסיפור הגדול על בלק ובלעם, המשתרע על פני 95 פסוקים (פרקים כב-כד). אף על פי כן משכה אליה את תשומת לבם של פרשנים ולומדים במשך הדורות באופן יוצא דופן. הטעמים לכך ברורים: בסצינה זו מתוארים כמה וכמה דברים המעוררים פליאה, ובמהלכה מתעוררות בלב הקורא כמה קושיות.

בפרשת בלק, היה נס גדול, ונס זה בכלל לא היה נודע לעם ישראל אלמלא היה הכתוב מספר לנו עליו. זהו נס ההצלה של עם ישראל מקללתו של בלעם הרשע.
למה הקב'ה מסתיר מעם ישראל את ההתרחשויות הללו, ואת ההצלה שהציל את ישראל?

מעניין מאוד לראות בתיאור בריאת העולם בפרשת בראשית שהתורה מתארת את הופעת האדם בעולם בשתי לשונות שונות, האחת משורש ברא והשניה משורש יצר, כשההבדל ביניהם שבריאה היא יש מאין ויצירה היא יש מיש, וכך במקום אחד כתיב: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת …

הלשון הכפולה בבריאת האדם Read More »

איך יתכן שמשה ילמד משהו את הקב"ה, הרי הוא יודע הכל?

כמו פרשות הלכתיות נוספות, אף פרשת פרה בנויה בדרך אופיינית, שבה בנויות יחידות ספרותיות רבות במקרא השייכות לסוגות ספרותיות שונות: היא נחלקת לשתי מחציות שוות באורכן, שביניהן מצוי 'ציר מרכזי', אשר תפקידו ל'העביר' את נושא המחצית הראשונה אל זה של השנייה.

התורה לא מספרת לנו מה היו המניעים של קרח, אבל המדרשים מלאים בסיבות ובמוטיבציות למעשיו, ומתבססים על רמזים החבויים מתחת לפני השטח בפסוקים. נדמה שישנם שלושה כיוונים מרכזיים במדרשים…

מהו המקור להוראותיו אלו של משה לקרח ולעדתו ולאהרן אחיו? האם המקור הוא בצו א-לוהי שקיבל משה ואשר לא נכתב בתורה או שמשה הוא שיזם את המבחן באמצעות הקטורת מדעתו, מתוך ביטחון שה' יחולל את הנס הנדרש ויוכיח בכך מיהו האיש הנבחר על ידו?

מדוע המקושש לא יכול היה להתגלח בתער במקום לקושש עצים?

כמה נקודות חשובות ביותר עליהן צריך כל בעל נפש לתת את הדעת בתקופה הזאת בנושא החיוב לחבוש מסיכה ולשמור על מרחק ראוי בין אנשים מחוץ לבית ובפרט במקומות ציבוריים בתוך כל שאר ההנחיות

כיצד מצוות ציצית היא זו שמוכיחה לעם ישראל שעוד קיים הקשר בינם לבין ה'? איך היא מעידה על המשך חובת קיום המצוות גם שאין עתידים לבוא ארצה?

כך שולחים מרגלים לרגל את הארץ? 12 איש, שמסתובים בכל הארץ במשך 40 יום לאורכה ולרוחבה, ונושאים עמם ענבים ותאנים, לבושים בלבוש שונה, מדברים בשפה שונה, משלחת כזו לא באמת ניתנת להסוואה!

השוואת הסיפור בפרשתנו לסיפור המרגלים ששלח יהושע אין בה כדי לחזק את התפיסה הצבאית של פרשתנו, אלא אדרבה, יש בה כדי ללמד כי המטרה של שליחת המרגלים בפרשתנו שונה לגמרי.